שלוש דרגות של השפעה שלילית

הרב דב קדרון

חולין מג ע"א

בסוגיית הגמרא יש הבחנה בין קוץ ש"ישב" בוושט שבו יש חשש שגרם לנקב המטריף את הבהמה ולכן צריך לבדוק את הוושט, לבין קוץ ש"נמצא" בוושט שאין לחשוש שגרם לטרפה, שהרי כל הבהמות אוכלות אוכל שיש בו קוצים. ב"בירור הלכה" הובאה מחלוקת הראשונים מהו בדיוק המצב בו קוץ "ישב" בוושט שיש לחשוש בו שנגרם נקב. יש הסבורים שכל קוץ שנמצא במצב מאוזן, כלומר ששני קצותיו פונים לכיוון דפנות הוושט צריך לחשוש שמא ניקב את הוושט ויש צורך לוודא שאין נקב בוושט, לעומת זאת יש הסבורים שהחשש הוא רק במקום בו הקוץ נמצא תקוע ונעוץ בדפנות הוושט, אבל אם הוא משוחרר אזי אין כל חשש ואין צורך לבדוק את הוושט.

התלבטות דומה יש למנהלי בתי ספר, כאשר ילדים מסויימים משפיעים לרעה על ילדים אחרים, ויש בזה שלוש דרגות: א. כל זמן שילד מקולקל רק לעצמו ולא משפיע לרעה על אחרים, הוא דומה לקוץ שנמצא בוושט ועובר שם ביחד עם כל האוכל. אין בזה סכנה לכלל, שהרי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר שיהיו בבית ספר ילדים שכולם צדיקים, כל ציבור כולל בתוכו גם צדיקים וגם רשעים. ב. אולם כאשר הילד הרע פונה כלפי ילדים אחרים, יש שלב שבו הוא מנסה להתקרב אליהם ולהשפיע עליהם, וכאן כבר יש פוטנציאל של סכנה רוחנית לילדים האחרים, זה דומה לקוץ אשר קצותיו פונים לכיוון דפנות הוושט, שלפי דעה אחת יש כבר צורך לבדוק אם לא נקב את הוושט. ג. אולם אם הילד הרע כבר "ישב" וכבר "תקוע" בילדים האחרים, אז לכל הדעות יש חשש גדול וצריך בדיקה לוודא שלא נגרם נקב, כלומר שלא הצליח לקלקל משהו בילדים האחרים.