גם מה שהוחזק כטמא יכול להיטהר

הרב דב קדרון

חולין לה ע"ב

עם הארץ, שלא נאמן לומר שיינו טהור לעניין תרומה - נאמן לומר שיינו טהור לעניין קודש, כי במה שקשור לבית המקדש חייבת להיות אחדות, וכולם נאמנים.

ב"בירור הלכה" (במסכת חגיגה) התבאר שנחלקו רבותינו הראשונים באיזה מצב עם הארץ נאמן לומר על יין לנסכים למקדש שהוא טהור: לפי דעה אחת רק אם אותו עם הארץ הקדיש את היין מתחילת עשייתו, כאשר עדיין היה בגת ועדיין היה נחשב טהור גם לעניין תרומה, כך שלאורך כל הדרך הוא היה בחזקת טהור, אז הוא נאמן, אבל אם היה שלב שבו היין לא היה נחשב טהור לעניין תרומה, שוב לא יהיה אותו עם הארץ נאמן לומר שהוא טהור לעניין קודש. לפי דעה אחרת הוא נאמן לומר שהיין טהור גם אם הקדישו לאחר זמן, אחרי שכבר היה שלב שבו היה נחשב טמא לעניין תרומה.

מהדעה השנייה אפשר ללמוד עניין חינוכי: גם אם משהו נראה לנו טמא בגלל שהוא שייך לעם הארץ - עדיין יש סיכוי שהוא יהפוך להיות טהור. גם אם תלמיד נראה כמי שבטל סיכויו להיות טוב - תמיד יכול להתחולל מהפך פנימי לטובה.

מכאן אנו למדים עד כמה עמוקה היא השקפת התורה על כוחו של שינוי. גם דבר שכבר עבר שלב של ריחוק והוחזק כטמא, עדיין יכול לשוב ולהתקדש כאשר הוא מופנה אל הקודש.

מכאן מתחדדת האחריות שלא למהר לחרוץ דין על אדם לפי מצבו בהווה. כשם שהיין יכול לקבל מעמד חדש של טהרה, כך גם האדם עשוי להתעלות, להשתנות ולגלות כוחות שלא ניכרו בו קודם. המבט התורני מלמד אותנו להאמין באפשרות התיקון, ומתוך כך לגשת לכל אדם בתקווה ובשמחה.