|
שידוך של שני אנשים בעלי תכונות קיצוניות דומות / רפי זברגרבכורות מה ע''ב
הקדמההמשנה הראשונה בעמוד ב' מסיימת את המומים הפוסלים באדם ולא בבהמה. אלו פסולים מדין ''אינו שווה בזרעו של אהרן'' ונפסלו מדרבנן, ואם כהן עבד בהם – עבודתו כשרה: הכושי, הגיחור, והלבקן לאור הסבר הגמרא, הכושי הוא בעל עור שחור, גיחור – בעל עור אדום ביותר, לבקן – בעל עור לבן (כשימוש כיום). והקפח והננס קפח הוא אדם גבוה במיוחד. הגמרא תרחיב ותסביר, כפי שיפורט בגוף המאמר. ננס – אדם נמוך במיוחד. והחרש ככל הנראה מדובר בחרש שאינו שומע אך מדבר. (חרש בכל התורה כולה, שאינו שומע ואינו מדבר - עבודתו פסולה). והשוטה הגמרא מסבירה כי מדובר בכהן שלפעמים שוטה ופעמים לא. לכהן כזה נאסרה עבודה גם בזמנים שאינו שוטה, משום ''אינו שווה בזרעו של אהרן''. והשיכור הגמרא מסבירה כי מדובר בשיכור מ''שאר דברים המשכרים'' (חלב, מי דבש ועוד) ולא מיין. שכן, העובד שיכור מיין – עבודתו פסולה. ובעלי נגעים טהורים בעלי נגעי צרעת שאינם מטמאים (שכן, ישנן ארבעה נגעים המטמאים מן התורה: בהרת וספחת שלה, שאת וספחת שלה), ובכל אופן נאסרו לעבוד עם נגעים אלו לכתחילה. פסולין באדם וכשרים בבהמה זהו הדין בכל הפסולים לעיל, אשר כאמור אסורים רק באדם משום ''אינו שווה בזרעו של אהרון'' ולא נפסלו בבהמות. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שוטה מן הבהמה - אינה מן המובחר רבן שמעון בן גמליאל מסייג וקובע כי ''בהמה שוטה'' נאסרה לכתחילה בהקדש, אך בדיעבד עבודתה כשרה. רבי אלעזר אומר: אף בעלי הדלדולין - פסולין באדם וכשרין בבהמה רבי אלעזר מוסיף לרשימת המומים של המשנה גם כהן שיש לו חתיכות בשר שיצאו ממקומן והן תלויות. וכן פסק הרמב''ם בפרק ח' הלכות ביאת מקדש, הלכה ט''ו. .
הנושאנלמד את קטע הגמרא הקצר ביחס למום של ''קפח'': תני רב זביד: גבוה. רב זביד מייחס מום ''קפח'' לאדם הגבוה במיוחד. איני? והתני רבי אבהו: מנין שהקב"ה משתבח בבעלי קומה? שנאמר (עמוס ב', ט'): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשׇׁרָשָׁיו מִתָּחַת. מקשה הגמרא מדבריו של רבי אבהו בברייתא, אשר למד מהפסוק בעמוס, כי הקדוש ברוך משבח את האמוריים הגבוהים. אם כן הוא ''אוהב'' גבוהים, ואף משתבח בהם. ולכן, קשה לומר כי גובה באדם הינו ''מום''. אמר רב פפא: באריכא שמיטה סניא. רב פפא מסייג את דברי רב זביד ופוסק כי ''קפח'' המהווה מום הינו אדם גבוה, שהגובה שלו גורם לו להיות ''כפוף''. רש''י מסביר שמדובר באדם גבוה אך רזה מאוד. אדם רזה אינו יכול ''לשאת'' את הגובה הרב, ולכן הוא כפוף, כך שנראה כאילו החוליות שלו שמוטות. מפירוש רש''י ניתן להסיק שתי מסקנות: 1. אדם גבוה שאינו רזה אינו מוגדר כ"בעל מום". 2. אדם שאינו גבוה, ובכל אופן שמוט – אולי יוגדר גם כ"בעל מום''. נלמד עוד קטע מהמשך הגמרא, המתייחס למומים הקשורים לצבע גוון העור, לאור הנלמד בנושא זה במשנתנו. גבוה לא ישא גבוהית - שמא יצא מהן תורן. ננס לא ישא ננסת - שמא יצא מהם אצבעי. כנ''ל לגבי שני אנשים ''גוצים''. אם יתחתנו עלול לצאת מהם אדם נמוך מאוד מאוד, הרבה יותר מהוריו. לבן לא ישא לבנה - שמא יצא מהם בוהק. כנ''ל לגבי חיתון שני אנשים לבקנים (כפי שלמדנו במשנה), אשר עלול לצאת מהם איש לבן מאוד מאוד. שחור לא ישא שחורה - שמא יצא מהן טפוח. וכן שני שחורים לא ישאו זה את זו, כדי שלא יצא מהם כושי חזק חזק.
מהו המסר?למדנו היום מספר מסרים מעניינים: 2. חיבור שני אנשים עם תכונות קיצוניות דומות, עלול ליצור מצב קיצוני הרבה יותר וזה מצב בעייתי.
ככלל, נראה שבזוגיות מעין זו יש יותר ''סיכונים'' מאשר הזדמנויות, ולכן מומלץ לא לחבר לכתחילה שני אנשים בעלי תכונות קיצוניות דומות.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |