|
מתינות / רפי זברגרבכורות לא ע''א-ע''ב
הקדמהנלמד את המשנה בעמוד א', לפני כן נקדים מספר הקדמות: 1. קודשים שנפל בהם מום פסולים להקרבה, ונקראים ''פסולי מוקדשין'' 2. ניתן לפדות פסולי מוקדשין, ובכסף שמקבלים, קונים בהמה אחרת עבור אותו סוג קרבן של הבהמה המקורית. 3. פסולי המוקדשין שנפדו מותרים לכל אדם, אך אסור לעבוד בהם, לגזוז את צמרם, וכן אסור לשתות את חֲלָבָם. 4. פסולי מוקדשין של בכור ומעשר בהמה שנפל בהם מום – קדושתן פוקעת ללא פדיון. סעיף 3 לעיל חל גם עליהם. כל פסולי המוקדשין (הנאתן להקדש) נמכרין באיטליז, ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא. כשפודין פסולי מוקדשין (2) ניתן לבצע זאת ''בדרך רגילה'' מבלי לחשוש ''לביזיון קודשים'' – למכור באטליז כדי לקבל סכום גבוה יותר (יש הרבה קונים באטליז), לשחוט באטליז ולהישקל במשקולת רגילה ("ליטרא" בלשון המשנה), שכן כל הנאה מהמכירה עובר להקדש. (יש דעה בגמרא כי מדובר על מכירת פסולי המוקדשין לאחר הפדיון). חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים. כסף הניתן עבור מכירת בכור (לא פדייה, כיוון שאין צורך לפדות (4)) הולך לכוהנים שהם "הבעלים" של בכור. וכן כסף הניתן עבור מעשר בהמה הולך לבעלים, לכן יש לשמור יותר על קדושתן ולא למכור ולשחוט באטליז, וכן לא לשקול בליטרא. פסולי המוקדשין הנייתן להקדש, ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור. המשנה מסבירה את הרישא (יש הגורסים משפט זה כבר ברישא) בכך שהנאה של פדיון פסולי מוקדשין הולך להקדש, ולכן ''אין בעיה'' למכור בדרך רגילה, כיוון שאז יהיו ''הכנסות'' גדולות יותר להקדש. ומסיימת המשנה בדין של משקל ''מנה כנגד מנה'' – למרות שאין שוקלים בכור בליטרא, אך מותר לשקול בכור כנגד בשר שנשקל קודם לכן בליטרא.
הנושאהגמרא דנה על המשפט במשנה "חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים" בשלמא בכור - באיטליז הוא דלא מיזדבן, הא בביתיה מיזדבן מהאיסור במשנה למכור בכור באטליז מדייקת הגמרא כי מותר למכור בכור בבית (למרות שהרווח יהיה קטן יותר), "ואין בעיה" עם דין זה. אלא מעשר - בביתיה מי מיזדבן? והתניא: בבכור נאמר (במדבר י''ח, י''ז): אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' - ונמכר חי, במעשר נאמר (ויקרא כ''ז, כ'): וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד , ואינו נמכר לא חי, ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום! לגבי בכור נאמר שלבעלים אסור לפדות אותו, אך לאחר שהגיע לכהן, הכהן יכול לפדותו. אבל, אם נדייק אותו דיוק גם לגבי מעשר, שיהיה ניתן למכור אותו בבית, זה יסתור פסק מפורש בברייתא האוסר למכור מעשר בכלל, באף מצב (לא חי ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום) הא מילתא איקשיא ליה לרב ששת באורתא, ושנייה בקדמותא מברייתא: במעשר בהמה של יתומים עסקינן, ומשום השבת אבידה נגעו בה. מספרת הגמרא כי קושיא זו נשאלה בפני רב ששת בערב, והשיב תשובה בבקר, לאור ברייתא שתפורט בהמשך.
מהו המסר?למדנו היום כי רב ששת נשאל שאלה הלכתית בלילה, אך פסק בה רק למחרת ביום. 1. בדיקת כתמי נידה שלפעמים לא רואים טוב בלילה : "ובלילה הוא דלא אתחזי שפיר" (נידה כ:). 2. בדיקת נגעים הנראים רק ביום ולא בלילה ולא ''בזמנים בעייתיים אחרים'' (נגעים פ''ב, מ''ב) 3. דיני נפשות לא גומרים בלילה (סנהדרין כ''ב.) – עוד זמן למחשבה, כדי להגיע לראש ''צלול'' יותר. לגבי רב ששת ניתן אולי לומר שני הסברים להמתנה שלו לבקר:
ככלל, נוכל לומר כי במסגרת התכונה הרצויה של ''ישוב הדעת'', נכנסת גם מידת "המתינות":
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |