מה ההבדל בין "חי" ל"קיים"?

הרב דב קדרון

חולין ל ע"א

כאשר פודים בהמה מההקדש חייבים להעמיד אותה, בזמן שהיא עדיין בחיים, ולהעריך את שוויה, ורק כך ניתן לפדותה. בלי העמדה והערכה אין פדיון. בגמרא נאמר שבהמה שנשחטה עדיין נחשבת בחיים כל זמן שהיא מפרכסת ולכן אפשר לפדות אותה מהקדש ולקיים בה "העמדה והערכה".

ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים האם יש צורך ממש להעמיד את הבהמה. לפי דעה אחת אם הבהמה אינה יכולה לעמוד אזי אי אפשר לפדותה, כי דינה כגוססת שאינה בת פדיון. לעומת זאת לדעה השנייה אין צורך ממש להעמיד את הבהמה, כי די בכך שיש בה חיות. אולי אפשר להסביר את נקודת המחלוקת כך: כולם מסכימים שבזמן פדיון בהמה מיד הקדש הבהמה צריכה להיות בחיים, כי רק כל עוד נפשה בה יש בה קדושה חזקה שניתן לפדותה. עם יציאת נפשה של הבהמה הקדושה שבה נחלשת ואינה בת פדיון. נקודת המחלוקת היא: כמה חיות צריכה להיות בבהמה כדי שתהיה בה עדיין קדושה שהיא בת פדיון, האם צריך חיות גדולה שיכולה לעמוד ממש, או מספיק שהיא מפרכסת.

כך ניתן גם להסביר את ההבדל בין "חי" ל"קיים", כפי שאומרים במודים דרבנן: "שהחייתנו וקיימתנו", וכן בברכת "שהחיינו" אומרים: "שהחיינו וקיימנו", גם על דוד המלך נאמר (ראש השנה כה,א): "דוד מלך ישראל חי וקיים".

כלומר: לא כל מי שחי גם קיים. יש חיות חלשה (כמו של בהמה מפרכסת) שלא מאפשרת לאדם להיחשב קיים, ואנו מודים על כך שאנו לא רק חיים אלא גם קיימים, ועם ישראל חי וקיים, כן תחיינו ותקיימנו ותאסוף גלויותינו לחצרות קדשך.