רק המטרה חשובה או גם האמצעי?

הרב דב קדרון

חולין כט ע"ב

ב"בירור הלכה" מובא שנחלקו הראשונים האם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או אינה לשחיטה אלא לבסוף. מחלוקת דומה מצאנו בקשר לשכירות (קידושין מח,ב), האם ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף או אינה לשכירות אלא לבסוף.

ייתכן שנקודת המחלוקת העקרונית בשני העניינים, שחיטה ושכירות, היא איך להתייחס לתהליך שבסופו מושגת המטרה, האם המטרה: גמר השחיטה וגמר השכירות, היא העיקר, ולאחר שהיא מושגת כבר אין חשיבות לתהליך שעבר, כי כל מטרת התהליך היא להוות אמצעי להשגת המטרה ואין לתהליך חשיבות מצד עצמו, או שמא גם התהליך הינו חלק מהמטרה, כי מכיוון שאי אפשר להשיג את המטרה ללא התהליך, ממילא נמצא שהתהליך הוא עצמו חלק מבניית המטרה ומהמטרה עצמה.

ידוע שמרן הרב קוק זצ"ל מסביר (אורות התשובה ו,ז) שבבריאת העולם היה טעם העץ אמור להיות כטעם הפרי, כלומר שכל האמצעים המביאים לידי מטרה רוחנית גבוהה היו צריכים להיות חשובים כמטרה עצמה, אולם בסופו של דבר כיום, בעולם הזה, רק לפרי, כלומר למטרה, יש את הטעם הטוב, ואילו לעץ, כלומר לאמצעי, אין טעם טוב.

הוא הוסיף שמובטחים אנו שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, יחזור טעם העץ להיות כטעם הפרי, כלומר יגיע זמן שבו תהיה ברורה החשיבות העצמית של האמצעים כשם שכעת ברורה החשיבות של המטרה.