האם מוות מוחי הוא מוות?

הרב דב קדרון

חולין כא ע"א

הרבה מגדולי ישראל דנו בנושא של קביעת רגע המוות, במיוחד בדור האחרון כאשר הופיעה האפשרות לבצע השתלת לב, ויש צורך קריטי לדעת האם מותר לקחת את הלב מהתורם, כי הוא כבר מת, או חלילה זוהי פעולה של הריגת אדם חי (סיכום מצוין של השיטות נמצא במאמרו של הרה"ג פרופ' אברהם שטיינברג שליט"א: קביעת רגע המות - סקירת עמדות, בכתב העת: אסיא נג - נד, תשנ"ד, 5 - 47; 211).

מוסכם על כל הפוסקים שיצור שנחתך ראשו נחשב מת. יש הרבה פוסקים הסבורים שמצב של מוות מוחי גם כן נחשב למוות כמו חיתוך הראש.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל (מובא בספר של הגר"י זילברשטיין שליט"א שיעורי תורה לרופאים קביעת רגע המות סימן קמה) הוכיח מהגמרא שאין לדמות מוות - מוחי, ל'הותז ראשו' בפועל.

הוכחה זו מבוססת על דעתו של ריש לקיש, שנפסקה להלכה (רמב"ם שאר אבות הטומאה ד, יד), לגבי הגדרת המוות של שמונת השרצים שמטמאים רק כאשר הם מתים. בעניין זה הכלל הוא שרק אם הותזו ראשיהם והופרדו מהגוף (גם אם לא הפרדה מלאה של העור) אז הם נחשבים מתים ומטמאים, אבל אם נחתך חוט השדרה שלהם באזור הצוואר, מצב שגורם לניתוק הקשר בין המוח לגוף ולכאורה שווה ערך למוות מוחי, השרץ עדיין לא נחשב מת ולא מטמא.

אמנם ייתכן שהנחת היסוד שחיתוך חוט השדרה באזור הצוואר נחשב כמוות מוחי אינה מדויקת, כי אף על פי שהקשר בין המוח לגוף מנותק, כל זמן שהמוח והלב, כל אחד בפני עצמו, פועלים, יש עדיין פוטנציאל תיאורטי לשוב ולחבר ביניהם, מה שאין כן מצב של מוות מוחי שהוא בלתי הפיך.