|
יכול להתרפאות / רפי זברגרבכורות ב ע''א-ע''ב
הקדמההמשנה הפותחת את המסכת עוסקת בדין פדיון פטר חמור. המשנה מפרטת חמשה מקרים בהם יש פטור מדין בכור בפטר חמור. העיקרון החורז את כל המקרים - שותפות החמור עם עובד כוכבים שהיא הפוטרת מדין בכור.
הנושאהגמרא מצטטת משנה ממסכת עבודה זרה (י''ד:) העוסקת בדין בכור בהמה שיש בה שותפות עם עובד כוכבים, שהגמרא תקשה עליה ממשנתנו: תנן התם: רבי יהודה מתיר בשבורה, בן בתירא מתיר בסוס. נושא המשנה: איסור מכירת בהמה גסה לעובד כוכבים מחשש שמא יעבוד איתה בשבת קודש. שתי ההלכות במשנה עוסקות במקרה והחשש הזה אינו קיים. רבי יהודה מתיר למכור בהמה שרגליה שבורות, כך שאין אפשרות להעסיק אותה בעבודה (כולל בשבת), ולכן המכירה מותרת. גם בן בתירא מדבר על מכירת סוס, שכל מטרתו היא לרכיבה, שאינה אלא איסור מדרבנן ולכן לא נאסרה מכירתו לעובד כוכבים. איבעיא להו: עובר, מה לי אמר רבי יהודה? שואלת הגמרא, האם לדעת רבי יהודה מותר למכור עובר במעי אמו לעובד כוכבים, ומיד מסבירה הגמרא את צדדי הספק: טעמא דרבי יהודה התם דשרי, משום דשבורה, עובר נמי שבור הוא. אך אם איסורו של רבי יהודה נובע מכך שבהמה שבורה אינה מצויה כל כך, ולכן אין חשש שאם ימכרו אותה, יבואו למכור גם בהמות בריאות, הרי עובר במעי אמו הינו ממש מצוי (''דרך'' כל בהמה להיות תחילה עובר), ואז אולי רבי יהודה יאסור למכור עובר לעובד כוכבים. תא שמע: והמוכר לו, אף על פי שאינו רשאי, ולא פליג רבי יהודה! הגמרא מנסה לפשוט את הספק מדין המשנה שלנו. ההלכה השנייה במשנה קבעה שהמוכר עובר לעובד כוכבים פטור מדין בכורה, אף על פי שאסור למכור עובר לעובד כוכבים. המשנה למדה דין זה לכולי עלמא, כולל רבי יהודה – ומכאן נפשוט את הספק שרבי יהודה אוסר למכור עובר לעובד כוכבים. וליטעמיך, המשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה - דלא קתני, הכי נמי דלא פליג? אלא: פליג ולא קתני, הכא נמי - פליג ולא קתני. הגמרא דוחה את הראיה מההלכות הנוספות במשנה. למדנו במשנה כי גם המשתתף עם עכו''ם, או מקבל ממנו או נותן לו את החמורה, פטור מדין בכור. על דינים אלו בוודאי רבי יהודה חולק (כפי שהגמרא תצטט ברייתא בהמשך). וכמו שהוא חולק על דינים אלו, והמשנה לא הזכירה את דעתו, כך לגבי הנידון שלנו (מוכר עובר) ניתן לומר כי רבי יהודה חולק, למרות שלא הוזכר במשנה. בהמשך מביאה הגמרא ברייתא נוספת כדי לפשוט את הספק בדעת רבי יהודה: תא שמע: רבי יהודה מתיר בשבורה, מפני שאינה יכולה להתרפאות. ברייתא זו מרחיבה את דין המשנה במסכת עבודה זרה, ומציינת גם את טעמו של רבי יהודה: ההיתר של רבי יהודה למכור לעכו''ם בהמה שרגליה שבורות, מפני שאינה יכולה להירפא אף פעם, ולכן אין חשש שיעבדו איתה בשבתות. הא יכולה להתרפאות – אסר, והא עובר נמי כיכול להתרפאות דמי, שמע מינה! נסיק מברייתא זו, שאם מדובר בשבר שיכול להתרפאות הרי רבי יהודה אוסר למכור. ומכאן גם נסיק לגבי הספק שלנו: עובר בוודאי ''יכול להתרפאות'', שהרי עם היוולדו הוא יהיה ראוי לעבוד. ולכן נסיק כי רבי יהודה אוסר למכור עובר לעכו''ם.
מהו המסר?1. מפירוט הטעם של רבי יהודה בברייתא בעצם פשטנו את הספק (מה שהיה חסר קצת במשנה במסכת עבודה זרה). 2. אבחנה חשוב למדנו, בין ''יכול להתרפאות'' לבין "אינו יכול להתרפאות". משמעות אבחנה זו היא בעצם הבנה עמוקה עד כמה הבעיה היא ''קריטית'' ואינה ניתנת לשינוי ושיפור. בכל נושא מורכב כדאי להכניס שאלה זו, ולהבין בעצם, האם הבעיה היא זמנית, מקומית ופתירה בהמשך הזמן, או שמא מדובר ב''מום קבוע'' שאינו ניתן לשינוי.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |