ריש לקיש על מעוהי בי מדרשא
זבחים ה ע"א
"רמי ריש לקיש על מעוהי (מעיו) בי מדרשא ומקשי...".
מסופר במסכת גיטין דף מז ע"א:
"אמרה ליה ברתיה {לר"ש לקיש}: לא בעית מידי למזגא עליה {רש"י: כר או כסת לישן עליו}? אמר לה: בתי, כריסי כרי {רש"י: בטני ושומן שבמעי הוא לי כר וכסת}".
ריש לקיש היה מקפיד לקיים את דברי המשנה במסכת אבות פרק ו משנה ד:
כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא.
וכן היה מקפיד להתרחק משאר הבלי העולם:
לא היה משוחח עם אדם סתם בשוק, במסכת יומא דף ט ע"ב: "מאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי".
ובמסכת ברכות דף לא ע"א: "אמרו עליו על ריש לקיש, שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה".
וכיון שכך, אף בשעת מנוחתו, לא היה נוטש את בית המדרש להירדם עמוקות תוך כרים וכסתות. אלא היה מתנמנם קלות בשכבו על כריסו, ועדיין הוא עוסק בתורה.
ואותה קושיה שסינן תוך כדי מנוחתו היוותה מקור בלתי נדלה לחקירות ולפרשנויות חכמי הדורות הבאים שבהמשך הסוגיה.
