הכרת הטוב היא מידה בסיסית

הרב דב קדרון

מנחות קט ע"ב

שאול, בהתחלה, לא רצה להיות מלך, אבל בסוף אחרי שכבר מלך, לא הסכים לוותר על המלוכה, ואפילו רצה להרוג את דוד. כך אמר גם רבי יהושע בן פרחיה, שאחרי שהתמנה לתפקיד חשוב לא רצה לרדת מגדולתו למרות שבהתחלה לא היה מעוניין בתפקיד. מכאן מוכח עד כמה קשה לאדם לרדת מגדולתו.

עם זאת מסופר במדרש (שמות רבה א,ח) שפרעה הרשע, מלך המעצמה החזקה בתבל, בחר להתפטר מכיסאו למשך שלושה חודשים בגלל רגש הכרת הטוב שהיה לו כלפי יוסף שהציל את עמו מרעב, ולא רצה לפגוע בבני ישראל כפי שיעצו לו יועציו.

מכאן מוכיח הסבא מסלבודקה (אור הצפון חלק א הוקרת החסד והכרת הטובה) את גודל העניין של מידת הכרת הטוב, שהרי פרעה מלך מצרים שהיה עובד אלילים וידוע ברשעותו והתכחשותו לאלוקים, ובכל זאת ראה את עצמו משועבד ליוסף ולאחיו ולדורותיהם אחריהם בגלל הטובה שגמל אתם בשנות הרעב. כי הכרת הטוב אינה מידה של לפנים משורת הדין ושל אנשי מעלה בלבד, אלא מהרגשתם הטבעית ומחובתם הרגילה של כל בני האדם, לרבות רשעי העולם, ומי שאינו מדקדק בה, רואים בו ירידה ופגם בכל מדריגת אישיותו.

ומכאן יש גם ללמוד שגם מי שיש בו הכרת הטוב, אבל היא איננה עומדת בפני כל ניסיון ולחץ, הרי כאילו בטלה בזה כל המידה. מכיוון שפרעה החזיק מעמד רק שלשה חדשים, ולבסוף הושפע לרעה והחליט לשעבד את ישראל, אומר עליו הכתוב: "אשר לא ידע את יוסף", כאילו לא הכיר בטובתו כלל וכלל. המבחן הוא העמידות, הכרת הטוב שמתבטלת בפני אינטרס אישי – כאילו לא הייתה מעולם.