האם מחשבה לנתינת צדקה מחייבת?

הרב דב קדרון

מנחות קז ע"א

במשנה נאמר שמי שנדר לתת כסף לבית המקדש צריך לתת לפחות דינר כסף. על כך מקשה הגמרא: מדוע לא די בפרוטה? ועונה שהמשנה עוסקת במקום שאין בו פרוטות של כסף. משמע שבמקום שיש פרוטות כאלה ייתן פרוטה.

מכאן הבין מרן הרב קוק זצ"ל (שו"ת דעת כהן סימן קל) שאדם שהחליט בליבו לתת צדקה ולא פירש, הסכום שהוא צריך לתת תלוי בנסיבות, לפי המקום, ותלוי בבחינת דעתו של הנודר, לפי מה שמשער במצבו מה הייתה כוונתו לסתם צדקה, על פי הרגילות שלו.

הוא כתב זאת בתשובה לאדם שכפי הנראה לאחר שעלה לתורה נדר באופן סתמי לצדקה, ולא פרש כמה, אך בליבו אמרת שייתן שלושה דולרים, ושאל אם זהו נדר מחייב או לא.

בתשובה הוא כותב שמעיקר הדין מי שהחליט בליבו שייתן כסף לצדקה, גם אם לא אמר זאת בפיו – חייב לקיים את החלטתו.

בקשר לסכום שהוא צריך לתת, הדבר תלוי מה חשב בשעת הנדר:

א. אם נדר סתם לצדקה, בלי לחשוב על סכום מסוים, יצא ידי חובתו בכל סכום שייתן לפי מה שמשער שהיה בכוונתו.

ב. אם פירש סכום במחשבתו, ושכח ולא ידע כמה פירש, אז צריך לתת סכום כזה עד שיאמר בוודאי לא לכך התכוונתי (כמבואר במשנה).

ג. אם פירש סכום והוא זוכר כמה פירש, אז צריך לתת בדיוק את מה שפירש, לא פחות ולא יותר. לכן השואל היה צריך לתת בדיוק שלושה דולר.