פסול במחשבת שינוי בעלים לפי הרמב"ם
זבחים פרק א' משנה א' 

הרב דוד מקובר, דעות

[א] סיכום הסוגיות:

1. הגמ' לומדת שבכל קרבן צריך לעשות ארבע עבודות לשם הקרבן, מלימודים נפרדים לשחיטה, לקבלה, להולכה ולזריקה. וכל הלימודים כתובים בשלמים.
2. כ"כ הגמ' לומדת שצריך לעשות ארבעת העבודות לשם הבעלים, מאיל שלמים או מתודה, ואם אינו עניין לשינוי קדש, תנהו עניין לשינוי בעלים, וזה כולל כל ארבע העבודות.
3. שאר הקרבנות, לומדים מ-"זאת התורה", שכל הקרבנות הוקשו לשלמים,
4. מחשבת השינויים הללו, אינם פוסלים בשאר הקרבנות מלבד בחטאת ופסח שיש בהם לימודים מיוחדים שפוסלים. ומכך שבחטאת נכתב שמחשבות אלו פוסלת, שלא לשם חטאת ולא לשם בעלים, לומדים שבשאר הקרבנות אינם פוסלים,
5. ואם אינם פוסלים, למה אינם מרצים, לומדים מ"מוצא שפתיך" שאם לא נעשה כדינו, אינו נחשב לתשלום חובתו, אלא הרי הוא כנדבה. ולכן הם בכ"ז פוסלים את הקרבן מלהיות עולה לחובת המקריב, אולם לא פוסלים את הקרבן מהקרבה ואכילה.

רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ד הלכה י:
כל הזבחים צריך העובד שתהיה מחשבתו לשם הזבח ולשם בעליו בשעת זביחה ובשעת קבלת הדם ובשעת הולכת הדם ובשעת זריקתו על המזבח שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו שתהיה זביחה עם שאר ארבע העבודות לשם שלמיו, וכן שאר הקרבנות.
 

[ב]

יש לכאורה מחלוקת בסיסית בין רש"י ותוס', לבין הרמב"ם. שהרמב"ם אינו מחלק בין שינויי המחשבה הפוסלת בקרבנות, בין מחשבת שינוי השם (שינוי קדש), כגון עולה שנשחטה לשם שלמים, למחשבת שינוי בעלים, ששחט עולת ראובן לשם שמעון. כפי שברור מתוך הלכותיו ופירושו למשנה.

אולם רש"י ותוס', סוברים. שבמחשבת שינוי בעלים פוסלת, רק אם חשב בשעת שחיטה לזרוק דמו לשם בעלים אחרים, אבל אם חשב בשעת שחיטה, קבלה, והולכה שעושה עבודה זו, לשם בעלים אחרים, הזבח כשר, ועולה לבעליו לחובתו.

וההוכחות של רש"י ותוס' : מהגמ' בדף ד'.

"איכא למיפרך: מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה, וישנו בארבע עבודות"

ומסביר רש"י, הגמ' רוצה ללמוד שמחשבת שינוי בעלים שפוסלת בשחיטה, שפוסלת בכל ארבעת העבודות, ממחשבת שינוי קודש שפוסלת בשחיטה ופסלת בכל ארבעת העבודות,
ומחלקת, בין מחשבת שינוי קודש, שפוסלת בכל אחת מארבע העבודות, אם חשב שלא לשמה בעת העבודה. למחשבת שינוי בעלים, שהמחשבה היחידה הפוסלת בשחיטה, היא שחשב לזרוק שלא לשם הבעלים, אבל חשב בשעת שחיטה שלא לשם הבעלים, לא פסל.
רואים שהגמ' הניחה בפשטות שמחשבת שינוי בעלים בשחיטה פוסלת רק שחשב לזרוק דמה שלא לשם הבעלים.

ועיקר ההוכחה מהגמ' בדף י':
איתמר: שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה רבי יוחנן אמר: פסולה, וריש לקיש אמר: כשירה. ר' יוחנן אמר פסולה, מחשבין מעבודה לעבודה, וילפינן ממחשבת פיגול, ור"ל אמר כשירה, אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא ילפינן ממחשבת פיגול.
אלא אמר רב אשי, הכי קאמר: ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר, לזרוק דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול, מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול, [שחטו ע"מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול.

ומסביר רש"י, הגמ' מביאה מחלוקת בין ר' יוחנן הסובר שבקרבנות חטאת ופסח, מחשבין מעבודה לעבודה, שאפילו שחשב בעת שחיטה, לזרוק הדם שלא לשם הקרבן הזה, פסול, ואילו ר"ל סובר שכשר, שאין מחשבין מעבודה לעבודה.

ומביאה הגמ' ראיה לר"י מק"ו: ומה אם במחשבת שינוי בעלים, שחשב בשחיטה שלא לשם בעליו, כשר, ואילו אם חשב בעת השחיטה, לזרוק הדם שלא לשם בעליו, פסול. במחשבת שינוי השם, שאם חשב בעת השחיטה לשם אחר, (עולה במקום שלמים), פסול, ודאי שאם חשב בעת השחיטה לזרוק הדם לשם אחר, שיהיה פסול. רואים בברור שרב אשי הניח כדבר ברור שבמחשבת שינוי בעלים בשחיטה, רק מחשבה לזרוק הדם במחשבת שינוי בעלים היא שפוסלת, ולא שחיטה במחשבת שינוי בעלים. דהיינו מחשבין מעבודה לעבודה.

ומכח ק"ו זה נפסקה ההלכה בגמ' כר"י. וכן פסק הרמב"ם כר"י. והקשה המשנה למלך, למה הרמב"ם לא חילק, בין שינוי השם, שפוסל בארבעת העבודות, אם חשב לעשותם שלא לשם הקרבן הזה. לשינוי בעלים, שרק אם חשב בארבעת העבודות ע"מ לזרוק הדם שלא לשם הבעלים האלו פסול.

על קושיה זו נאמרו תירוצים הרבה. חלקם מנסים לדחוק בדברי הרמב"ם, שאינו חולק על רש"י ותוס'. וחלקם מנסים להסביר. אלא שהנסיונות דחוקים יותר מכדי שאפשר לקבלם.

הבעיה הכי גדולה, בהבנת רש"י ותוס' בפסול מחשבת שינוי בעלים, היא, שהם מבססים את הבנתם זו על דברי רב אשי, שלכאורה אומר כדבר ברור וידוע, שמחשבת שינוי בעלים לא רק שמחשבים מעבודה לעבודה, אלא ששם רק מחשבה כזו פוסלת, ולא מחשבה בעבודה שהוא עושה שלא לשם הבעלים, ומימילא עושה רב אשי ק"ו, אם במחשבת שינוי בעלים לא פוסלת מחשבת שינוי, אלא רק מחשבת לעשות זריקה בשינוי, דהיינו מחשבה מעבודה לעבודה פוסלת יותר ממחשבת שינוי באותה עבודה. ק"ו במחשבת שינוי שם, ששם מחשבת שינוי בעבודה עצמה פוסלת, ודאי שמחשבה בעבודה אחת לעשות עבודה אחרת בשינוי תפסול.

והוכחה זו בעייתית.
א. מהיכן למד רב אשי שמחשבת שינוי בעלים בשחיטה, פוסלת רק במחשבה לזרוק את הדם בשינוי בעלים?
ב. אם במחשבת שינוי בעלים ברור לכו"ע שמחשבים מעבודה לעבודה, מה סברת ר"ל שבמחשבת שינוי השם לא יחשבו מעבודה לעבודה?
ג. מהגמ' משמע שמחשבה מעבודה לעבודה, זה חלש יותר ממחשבה באותה עבודה, וחולקים ר"י ור"ל אם אפשר ללמוד ממחשבת פיגול, ששם כל מהות הפסול הוא בשחיטה ע"מ לזרוק הדם חוץ לזמנו, או שלא ניתן ללמוד פסולים אלו של מחשבה בשינוי שם, מפיגול שזה סוג פסול אחר. ואילו לדברי רב אשי לא צריך ללמוד כלום מפיגול, כאשר הדברים ברורים שמחשבין מעבודה לעבודה במחשבת שינוי בעלים.

ולכן צריך לומר: ברור, שהרמב"ם חולק על רש"י ותוס', וסובר, שדין אחד לעובד אחת מארבע עבודות, בשינוי בעלים, כמו בשינוי קדש. אולם לדעת הרמב"ם אין ראיה לדבריהם מהגמרות.

ההסבר בדברי רב אשי בדף י': רב אשי רוצה להוכיח, שמחשבת פסול בעת השחיטה, קלה יותר, לעומת, מחשבה בשחיטה ע"מ לזרוק הדם בפסול, שהיא מחשבה יותר חמורה, ולא משנה אם מדובר במחשבת פסול של חוץ למקומו, או שינוי קדש, שתיהן מחשבות פסול.
למעשה דבריו הם על אותו בסיס של שתי צורות הק"ו הקודמות בגמרא, אלא שהוא מתגבר על החלק הראשון בק"ו של שחיטה במחשבת סרק, כאשר הוא מדבר על שחיטה במחשבת שינוי זמן או מקום. וכן בניגוד לשתי האוקמיתות הראשונות שהק"ו משווה את קולת וחומרות סוג הפסול, רב אשי משווה קולת סוג מחשבת פסול בשחיטה, לסוג מחשבה בשחיטה, ע"מ לזרוק הדם בפסול. וההוכחה מקרבנות עולה ושלמים.

ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר, לזרוק דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול, מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול, [שחטו ע"מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול.

ומה בעולה ושלמים, שאם שחט בכל מחשבת שינוי, לא פסל אותם, (אלא רק לא עלו לבעליהם לשם חובה), בכ"ז אנו יודעים שאם שחט על מנת לזרוק הדם בשינוי מקום פסל, בחטאת ופסח, שמחשבת שינוי קדש פוסלת, שאם שחט במחשבת שינוי קדש, פסל. ודאי שאם ישחוט על מנת לזרוק הדם בשינוי קדש יפסל.

ומה תרצה לפרוך, שפסול מחשבת זריקה בשינוי מקום חמור יותר מפסול מחשבת זריקה בשינוי קדש, שהרי פוסל בכל הזבחים, אין זו פרכה, שהגמ' אינה רוצה להשוות מחשבות פוסלות, אלא רק מחשבת שינוי בשחיטה שאינה פוסלת בעולה ושלמים, ובכ"ז מחשבה בשחיטה ע"מ לזרוק חוץ למקומו פוסלת. לעומת מחשבה בשינוי קדש שפוסל בשחיטה בחטאת ופסח, ודאי שיפסול גם במחשבה לזרוק הדם בשינוי קדש.

הסבר זה מצריך הגהה קטנה בגמ', אולם בגמ' בעצמה יש כמה גרסאות: "שלא לשמו", או "לשם פלוני", ולדברינו צריך להיות כתוב: :שלא במקומו".

אלא שללא פירוש זה, אין אנו מוצאים ידינו ורגלנו בהסבר בגמ'.

שהרי, לפי פירוש רש"י ותוס', רב אשי מנסה להוכיח שמחשבין מעבודה לעבודה, בשינוי קדש, מק"ו משינוי בעלים, ע"י שהוא מניח, שבשינוי בעלים מחשבין מעבודה לעבודה. דהיינו מוכיח את הנדרש להוכיח, מתוך הנחת קיומו של הנדרש להוכיח.

לגבי ההוכחה מדף ד: אין כלל הוכחה. ששם הגמ' רוצה ללמוד, שמחשבת שינוי בעלים פוסלת בכל ארבעת העבודות, כאשר יש רק פסוק הפוסל מחשבת שינוי בעלים בשחיטה,

ורוצה הגמ' ללמוד במה מצינו, ממחשבת שינוי קדש שפוסלת בכל ארבעת העבודות, ללא הבדל. כך צריך להיות מחשבת שינוי בעלים, שברגע שהוכחנו שפוסלת בשחיטה, צריכה לפסול בכל ארבעת העבודות.

ועל הנחה זו שואלת הגמ' שמאחר ובמחשבת שינוי קדש, הוצרכנו לימודים נפרדים לפסול לכל עבודה, כי התברר שאין דין עבודה אחת כדין השניה, לא יתכן ללמוד שמחשבת שינוי בעלים, לא יצטרכו לימודים לכל עבודה לפסול.

וצריך להדגיש, שבכל הלימודים של במה מצינו, תמיד יש להציב את המילה "אולי". דהיינו תמיד ההתחבטות של הגמ' בלימודים אלו, היא, אולי זה לא כך, ולכן שהגמ' אומרת איכא למיפרך, הכוונה, "לכאורה" אפשר לפרוך, ועל הרוצה ללמוד דברים במה מצינו, להוכיח כדבריו.

למאמר המלא