מנחה מבטאת את האחדות בישראל

הרב דב קדרון

מנחות קד ע"ב

קורבן מנחה הוא הקורבן היחיד שנאמר בו "נפש" (ויקרא ב,א): "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'", ואחד ההסברים לכך הוא שכל הקורבנות האחרים יכולים להיות מובאים בשותפות על ידי כמה אנשים, אבל קורבן מנחה תמיד בא רק על ידי אדם אחד, ולעולם לא בשותפות.

ה"שם משמואל" (פרשת קרח שנה תרעו) מעיר שמצאנו שציבור מביאים מנחת חובה, ומסביר שיש הבדל בין ציבור לשותפים. כי הציבור נחשב כולו כאיש אחד, לכן שייך לקרוא לו "נפש", וכמו נשמה שכוללת את אברי האדם לעשותו איש אחד כך כנסת ישראל למעלה מאחדת את הכלל לעשותו כאיש אחד, מה שאין כן שותפים.

על פי זה הוא הסביר את דברי המדרש (במדבר רבה יח,י) על תפילת משה רבנו על קורח ועדתו (במדבר טז,טו): "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם": "היה צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם מהו אל מנחתם? כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו, שנאמר: מלבד עולת התמיד ומנחתה, והייתה של כל ישראל קריבה, הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש ואל תאכלנה".

ולכאורה לא מובן: מהי התשובה של המדרש לשאלה מדוע הזכיר משה רבנו דווקא את "מנחתם" ולא את "עבודתם", הרי "עבודתם" כולל גם את קורבן התמיד וגם את מנחת התמיד, ואילו "מנחתם" אינו כולל את קורבן התמיד.

אלא, דווקא המנחה שיכולה להיות מובאת רק על ידי ישות אחת מאוחדת, או יחיד או כל הציבור, היא זו שמבטאת יותר מכל את האחדות בישראל, ואלו, קורח ועדתו, שפרשו מהכלל ונדחו מכנסת ישראל - אי אפשר לקבל את חלק מנחתם.