מצינו ציבור מביאין ששים ואחד
מנחות קג ע"ב
"מנין לאומר הרי עלי ששים ואחד - מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד? פתח רבי יהודה בר אילעאי ראש המדברים בכל מקום, ואמר: שכן מצינו ציבור מביאין ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד, דיו ליחיד שיפחות מן הציבור אחד. אמר לו רבי שמעון: והלא אלו פרים ואילים ואלו כבשים, אלו בלילתן עבה ואלו בלילתן רכה, אלו בלילתן שחרית ואלו בלילתן בין הערבים, ואין נבללין מזה על זה! אמרו לו: אמור אתה, אמר להם: הרי הוא אומר וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה, כבר אמרה תורה: הבא מנחה שיכולה להיבלל. אמר (כת"י ונציה. ובמשנה: אמרו) לו: בששים נבללין, בששים ואחד אין נבללין?! אמר לו: כל מדת חכמים כן הוא...".
מה יענה רבי יהודה לקושיית רבי שמעון?
למה הקושיה על רבי שמעון לא קשתה כבר על רבי יהודה?
אלא שרבי שמעון הקשה כפי דעתו שנצרך טעמא דקרא - שיהיו נבללין. ולרבי יהודה ניחא כי די שבפועל היו ס"א, "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים". ומטעם זה גם קושייתו על רבי שמעון ניחא לדידיה.
וראה עוד בקישור זה.
