איך זוכרים ולא שוכחים?

הרב דב קדרון

מנחות צט ע"ב

כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו.

כשם שיש איסור לא תעשה שלא לשכוח דברי תורה, יש גם מצוות עשה על כך, כפי שביאר בעל פחד יצחק (שבועות מאמר ל אות ב) שהפסוק (דברים ו,ו): "והיו הדברים האלה, אשר אנכי מצוך היום על לבבך" מתורגם ביונתן שיהו הדברים האלה כתובים על לוח לבכם, ופירש הגרי"ז מבריסק זצ"ל, שנאמרה בזה מצוה על זכירת התורה.

הוא מוסיף שמפי הניסיון יודעים אנו, כי זיכרון של עניין תלוי בשני גורמים. הגורם האחד הוא, ריבוי החזרה על אותו ענין. והשני, הוא עומק הקליטה בשעה הראשונה של כניסת העניין לתוך ההכרה. ככל שהקליטה היא יותר עמוקה, ככה בערך זה יגדל בה יותר כוח - השמירה של הזיכרון. ויודעים אנו היטב, כי כל ידיעה שאנו סופגים לקרבנו, מתוך הכרה חיונית בחשיבות תועלתה, כמעט שאין לו לשר של שכחה שליטה עליה.

הוא מוסיף שקליטה עמוקה של דברי תורה מתאפשרת כשיש עונג ומתיקות בלימוד. ככל שהעונג גדול יותר, עומק הקליטה עולה. הרמב"ם בספר המצוות (עשה ג) מסביר שקיום מצות אהבת השם הוא בתענוג וההנאה שהאדם מוצא בדבריו ובמאמריו יתברך. על פי זה מובן הקשר בין הפסוקים: "ואהבת את השם אלקיך", ומתקיימת היא מצוה זו על ידי ריבוי העונג וגודל המתיקות וחוזק העריבות, שאדם מוצא בדברי - תורה. וכל אלו, שהם העונג, המתיקות והעריבות, משמשים הם גורמים אדירים, בהעמקת כוח הקליטה של דברי - תורה. ורק מתוך קליטה כזאת זוכה אדם שיהיו הדברים חקוקים על לוח ליבו בלי לשכוח אותם.