תכונות של עשירים

הרב דב קדרון

מנחות פו ע"א

יש מוהל שיוצא מהזיתים, ונחלקו לגביו התנאים: רבי שמעון ברבי סבר שדינו כשמן, והיה מטבל בו את פתו, ואילו רבי חייא סבר שאין דינו כשמן, והיה זורקו. על כך נאמר בגמרא, שרבי שמעון ברבי, שהיה עשיר, הוא דווקא היה מקפיד על כך, וזוהי תכונה של עשירים, כי "עשירים מקמצין". הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות חולין מו,א) הסביר שדווקא עשירים מקמצים משום שעשירים יודעים את חשיבות הכסף, מה שאין כן עניים, שלא חווים את חשיבות הכסף, לכן אינם מקמצים.

תכונה נוספת של עשירים היא שהם מפונקים. בספר "דעת תורה" (ח"א עמוד טז) מובא מעשה המתאר את חריפותו ובקיאותו העצומה של המהרש"ם. עשיר אחד שכר פועלים לעבוד בשדותיו, אך כשראה בבוקר אחד שהם מצחצחים שיניים עם מברשות ומשחת שיניים, מנהג של מפונקים באותם ימים — פיטר אותם מיד, בטענה שאינם ראויים לעבודת אדמה, אלא הם נוהגים כסטודנטים באוניברסיטה. הפועלים מחו ודרשו שיוכיח תחילה שאינם עובדים כראוי, אך הוא סירב. הם תבעו אותו לדין, והעניין הגיע לפני אסיפת רבנים גדולה של עשרים ושלושה דיינים, ובראשם המהרש"ם.

במהלך הדיון אמר המהרש"ם שיש "גמרא מפורשת" שמפונקים אינם עובדים את האדמה כראוי, ואם אותם פועלים עבדו כראוי, הרי שזו הוכחה שהם אכן עובדי אדמה. לאחר שלא מצאו הרבנים את המקור, אף גילה להם שזהו במסכת שבת, בפרק החמישי, אולם הרבנים, ובהם אחד הבקי בש"ס בעל־פה, לא מצאו. אז ציטט המהרש"ם את הגמרא (שבת נד,א) הדנה ב"ארץ כבול", וממנה למד שריבוי עושר ופינוק מונע עשיית מלאכה. הרבנים הוכו בתדהמה על עומק בקיאותו.