שבועות - חג חידושי התורה

הרב דב קדרון

מנחות פג ע"ב

שתי הלחם שמובאים בחג השבועות נקראים בתורה (ויקרא כג,טז): "מִנְחָה חֲדָשָׁה". לפי הפשט הכוונה היא שרק לאחר הבאת שתי הלחם מותר להביא מנחות מהתבואה החדשה של אותה שנה.

על דרך החסידות כותב האמרי אמת (במדבר שבועות שנה תרפב) שכוונת התורה בפסוק (במדבר כח כו): "בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם", לומר שכל אחד מישראל צריך לחדש בתורה. לפי זה הוא מוסיף ששתי הלחם הנקראים "מנחה חדשה", שהיא המנחה הראשונה לכל המנחות, היינו שחידושי התורה שמתחדשים בחג השבועות הם השורש והראשית לכל החידושים האחרים.

הוא מביא את דברי המדרש (בר"ר מט ו, סד ד) שהקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בכל יום, שנאמר (איוב לז,ב): "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא", ומוסיף ששבועות הוא המפתח לזה. על פי זה הוא מסביר את הנאמר במסכת יבמות (עז,א) בקשר למגילת רות, שקשורה לשבועות, שנתחדשה הלכה "עמוני ולא עמונית", וכך הותר לרות להתחתן עם בועז.

ניתן להוסיף שכדי לחדש חידוש אמיתי בתורה צריך דעת, ולכן דווקא בשבועות, שבו מביאים את שתי הלחם שעשויים מחיטה (בניגוד לעומר שבא מהשעורים), יש את הכוח לחדש, כי החיטה נותנת את הדעת (סנהדרין ע,ב). בנוסף לכך, שתי הלחם מסמלים את החיבור שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, כי רק כאשר החיבור הזה קיים יש אפשרות להבין ולחדש באופן אמיתי בתורה.