ידיעת יום המות
הוריות יב ע"א
"אמר רבי אמי: האי מאן דבעי לידע אי מַסִּיק שַׁתֵּיהּ אי לא, ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא, אי משיך נְהוֹרֵיהּ נידע דמַסִּיק שַׁתֵּיהּ".
קשה,
הכיצד מציע רבי אמי מתכון לחיזוי העתיד, לדעת אם ימות שנה זו אם לאו, והלא אמרו במסכת שבת דף ל ע"א:
"אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים לט, ה) הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי?
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הודיעני ה' קצי! אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא? - גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם...
כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא...".
הרי שקיימת גזירה שלא ניתן לדעת את זמן המיתה.
ועוד, למה לא עשה דוד את עצתו של רבי אמי? לפחות עד לשנתו האחרונה היה אז יודע שטרם בא זמנו למות!
שתי תשובות על כך.
תשובה ראשונה:
גם רבי אמי לא התכוין שיש בכך תחזית מדוייקת, אלא שזו סגולה וסימנא בעלמא. בדומה לסגולה שנאמרה בסמוך לפני כן:
"ת"ר: אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם, שנאמר: (מלכים א' א) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם [וגו'] והורדתם אותו אל גיחון".
וכדברי אביי מיד לאחר דברי רבי אמי:
"השתא דאמרת: סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי".
וכוונת רבי אמי שאין זו אלא בדיקת חוסן מזלו, שהרי השיבו על דבריו:
"ולאו מלתא היא, דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה".
כלומר, שעדות זו על חוסן המזל אינה ערובה להצלחה לאורך זמן.
אמנם כתב הבאר שבע שמדברי רש"י משמע שרק על העצה האחרונה אמרו שלאו מילתא היא. ושכך כתב בפירוש המרדכי במסכת יומא פרק שבעת ימים רמז תשכג:
"והא דאמרינן דלאו מילתא היא דלמא חלש דעתיה ואיתרע מזליה, לא קאי אלא אמאי דקאמר האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי הדר לביתיה אי לא. משום שהשטן מקטרג בשעת הסכנה כגון בדרך. וגרסינן בירושלמי דפרק תפלת השחר כל דרך בחזקת סכנה וכל החולים בחזקת סכנה. ובדבר קטן חלש דעתיה ומיתרע מזליה".
אבל גם מדברי המרדכי משמע שגם העצות הראשונות ענינם בדיקת מזלו.
ובבית הבחירה למאירי כתב:
"ולאו מילתא היא כלומר ואין ראוי לבטוח על אלו ההבלים, ועשייתם אסורה על הדרך שביארנו בסנהדרין, והבוטח בי"י חסד יסובבנו".
משמע שסובר שעל כל הדברים אמרו לאו מילתא היא. ומה שכתב "על הדרך שביארנו בסנהדרין" כוונתו ששם שבמסכת סנהדרין דף סח ע"א פירט הרבה אופנים של דברים המותרים למרות שדומים לניחוש. בדומה לדברי תשובות רב נטרונאי גאון ברודי או"ח קעט, שהובאה בראבי"ה ח"ב ראש השנה תקמז, באור זרוע ח"ב ר"ה רנז, בשבולי הלקט סדר ר"ה סימן רפג, ובמרדכי שם.
והקרן אורה נימק למה אין בזה משום ניחוש:
"ונראה דלעשות לו סימן לדבר מותר, ואינו בכלל ניחוש. ושורש כל דבר זה הוא ממשיחת מלכים על המעיין. דילפינן מינה דסימנא מלתא היא. וכה"ג נמי סימן הנר והתרנגולת הוא דבר שאין בו ניחוש, אלא סימן בעלמא מעין הדבר. כי הדלקת הנר הוא סימן מעין חיות האדם על האדמה, כמ"ש (ש"א ג', ג') ונר אלהים טרם יכבה כו' וכן גידול התרנגולת הוא סימן להצלחת העסק".
תשובה שניה:
כל דברי רבי אמי אינם אלא משל רוחני.
"האי מאן דבעי לידע אי מַסִּיק שַׁתֵּיהּ אי לא" – הרוצה לדעת אם שנתו תעלה למרום ביום הדין להעיד שכולהּ נוצלה לעבודת ה', כדברי הזוהר פרשת חיי שרה דף קכט ע"א על הפסוק (בראשית כד, א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, שבא שלם בכל ימיו, שבכולם נתעלה ועלה מדרגה אחר מדרגה.
"ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא" – יגביר חיל בתורה ובמצוה, כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג) במיוחד בעשרת ימי התשובה, במקום רחוק מרוח הטומאה המסיתה והמפריעה, ככתוב (מלכים א' כב, כא) וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ.
"אי משיך נְהוֹרֵיהּ נידע דמַסִּיק שַׁתֵּיהּ" – אם זכה ונתעלה ונתגדל אורו, סימן טוב הוא לכל שנה זו, שאחריתהּ תִּשְׂגֶּה כראשהּ.
