מה לא לעשות / רפי זברגר

מנחות קו ע''א

הקדמה

המשנה בדף ק''ד אשר פתחה את הפרק עוסקת בשישה מקרים של אדם הנודר מנחה, אך לא מבורר מלשונו מה נדר.
את שלושת המקרים הראשונים פרטנו במאמר על הדף הקודם, עתה נצטט את שני המקרים הבאים במשנה, שהם במידת מה מקבילים לשני המקרים הראשונים במשנה. שני המקרים הראשונים דברו על נדר עשרון, ואילו המקרים הללו מדברים על נדר של מנחה.

מנחה או מין המנחה יביא אחת, מנחות או מין מנחות יביא שתים.

אם נדר להביא מנחה (או מין מנחה) בלשון יחיד, בלא פירוט - עליו להביא מנחה אחת. איזו מנחה עליו להביא תלויה במחלוקת תנא וקמא ורבי יהודה בתחילת המשנה. לדעת תנא קמא יביא איזו מנחה שירצה, ולדעת רבי יהודה יביא מנחת סולת שהיא ''מיוחדת שבמנחות'' (הסבר למיוחדות במאמר הקודם).
אך אם נדר מנחות (או מין מנחות) בלשון רבים, עליו להביא שתי מנחות שהרי מיעוט רבים שניים.

פירשתי ואיני יודע איזה מהן פירשתי - יביא חמשתן.

אבל אם הנודר פירש בשעת הנדר את סוג המנחה שנדר, אך אינו זוכר מה אמר, הרי עליו להביא חמש מנחות אחת מכל סוג:  סולת, מחבת, מרחשת, מאפה תנור המתחלק לחלות או רקיקין (לרבי שמעון אפשר להביא גם שתיהן ביחד). 

הנושא

הגמרא מתייחסת למקרה השני שהובא בהקדמה:

אמר ליה רב כהנא לרב אשי: והא איכא לספוקה במנחת נסכים? דאמר רבא מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום .
רב כהנא שאל את רב אשי, מדוע המשנה לא מסתפקת במקרה שנדר נדר מבלי לפרש, כי אולי התכוון לנדור מנחת נסכים, הבאה בדרך כלל עם קרבן עולה או שלמים. שיעוריה של מנחת נדבה תלויים בסוג הקרבן שמביא. אם מביא פר הרי עליו להביא שלושה עשרונים סולת, עם ששה לוג שמן וששה לוג יין. אם מביא איל חייב להביא שני עשרונים סולת עם ארבעה לוגין שמן ויין. אם מביא כבש הרי חייב להביא עשרון סולת עם שלשה לוגין שמן ויין.
בנוסף לאפשרויות הללו, ניתן להביא גם מנחת סולת ללא קרבן בצידה, כפי שאמר רבא לעיל (ק''ד)  שאדם יכול להביא כל יום מנחת נסכים. לאור זאת מקשה רב כהנא, כי המשנה הייתה צריכה לחייב במקרה של "פרשתי ואיני יודע איזה פרשתי" להביא ששה מנחות (חמש המשנה + מנחת נסכים).

הגמרא עונה כי אין ספק כזה, כיוון שישנם חמשה הבדלים בין מנחת נסכים לשאר המנחות, ולכן אנו מניחים כי הנודר בוודאי לא התכוון לנדור מנחת נסכים (יש דעות הפוסקות שאם אין לנו וודאות בייחס לנודר הספציפי באף אחד מחמשת הספקות להלן, יצטרך אכן להביא שש מנחות). הגמרא מפרטת את חמשת ההבדלים:

1. כי קא מסתפקא ליה באה בגלל יחיד, באה בגלל ציבור לא מסתפקא ליה.
   חמשת המנחות באות תמיד על ידי אדם אחד, לעומת מנחת נסכים הבאה גם בקרבן ציבור. ובמקרה של המשנה יש לומר כי ספקותיו מתייחסות רק לקרבן יחיד.
2. כי קא מסתפקא ליה באה בגלל עצמה, באה בגלל זבח לא מסתפקא ליה
   חמשת המנחות באות לכשעצמן, לעומת מנחת נסכים הבאה ברוב המקרים בצמוד לקרבן אחר כמפורט לעיל.
3. כי קא מסתפקא ליה טעונה לבונה, שאינה טעונה לבונה לא מסתפקא ליה
   חמשת המנחות טעונות לבונה, לעומת מנחת נסכים שאין בה לבונה.
4. כי קא מסתפקא ליה באה בלוג, באה בשלשה לוגין לא מסתפקא ליה
   כמו כן, חמשת המנחות נבללות עם לוג שמן אחד, לעומת מנחת נסכים שנבללת עם לפחות שלושה לוגין שמן, כמפורט לעיל.
5. כי קא מסתפקא ליה טעונה קמיצה, שאינה טעונה קמיצה לא קא מסתפקא ליה:
   ההבדל החמישי והאחרון, חמשת המנחות נקמצות, לעומת מנחת נסכים שאינה נקמצת, בגלל שכולה עולה למזבח (כל קרבן הנקטר כליל אין בו קמיצה).

מהו המסר?

חמשת ההבדלים הללו מבטאים כי הנודר ולא פירש, בוודאי לא התכוון להקטיר מנחת נסכים.
לפעמים אנו לא זוכרים בדיוק מה קרה, אבל זוכרים בוודאות מה לא קרה.
גם בנושאים חינוכיים נוכל למצוא ''מודל'' כזה. שהרי אנו לא תמיד יודעים מה וכיצד לנהוג, אבל לא מעט מקרים ברור לנו מה לא כדאי, ואפילו מה אסור לעשות. להלן מספר התייחסויות חינוכיות שאין לנהוג אותם, ואף חובה להימנע מהם:

1.   שימוש בסמכות לרעה – להשפיל או ללעוג לתלמיד/בן, או שימוש בענישה לא מידתית למעשה.
2.  פגיעה ברווחה פיזית או רגשית – אלימות כמובן אסורה. אך גם יש להימנע מהתעלמות בריונות או התנהגות פוגעת.
3.  הצגת מידע שגוי על ידי תיאור עובדות שגויות, או אף להימנע מלהודות בטעות כאשר אמנם טעה המורה/ההורה (למרות הקושי שבדבר).
4. באופן כללי נוכל לומר כי אין להתייחס ב''אי כבוד'' לתלמיד, אלא להשתדל מאוד לכבדו בכל מצב, גם כאשר הוא מבצע מעשים שלא ייעשו.

המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו).
איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]