בתחילת הדרך צריך להישמר מאוד

הרב דב קדרון

מנחות עח ע"א

ביחד עם קורבן תודה קרבים שלושה סוגים של לחמי מצה וסוג אחד של לחמי חמץ. בחנוכת המשכן בקורבנות המילואים היו רק לחמי מצה, מאותם שלושה סוגים שיש בקורבן תודה, ולא היו לחמי חמץ.

השם משמואל (פרשת תצוה וזכור שנה תרעג) מסביר שקורבנות המילואים כללו את כל סוגי הקורבנות והם חנכו את עבודת המשכן, ולפי זה הוא שואל: מדוע לא היה בהם גם כעין לחמי חמץ שבתודה או שתי הלחם.

הוא מסביר זאת על פי משל המובא בזוהר הקדוש (קפג,ב) המסביר שבפסח אין חמץ ולעומת זאת בשבועות מקריבים את שתי הלחם מחמץ, כי בפסח ישראל היו בראשית דרכם כעם, ודמו לבן מלך חולה המחלים ממחלתו, שמאכלים כבדים עלולים להזיקו. החמץ מסמל את היצר הרע ובשלב הראשוני של יציאת מצרים, ישראל היו פגיעים ולא יכלו להתמודד עמו, ולכן הצטוו על מצה. רק בשבועות, כשהתחזקו, יכלו להביא חמץ. בדומה לכך, הכהנים בימי המילואים עמדו בראשית כניסתם לקדושת הכהונה, ולכן החמץ היה מסוכן עבורם.

על פי הרמב"ן (בפרשת ניצבים על הפסוק "שורש פורה ראש ולענה"), הוא מסביר שפגם בשלב ההתחלתי (ב"שורש") עלול לצמוח בעתיד לנזק אדיר. לכן, בתחילת הדרך, יצר הרע מזיק ביותר ויש להתרחק ממנו לחלוטין. אולם, כשהאדם כבר מבוסס וחזק ברוחניותו, הוא מסוגל לקחת אפילו את יצר הרע ולרתום אותו לעבודת השם.

מכאן נלמד מוסר השכל יסודי: אדם הבא להתקדש ולהתחיל דרך חדשה, חייב לבער מתוכו כל שמץ של יצר הרע, ולהתנקות ממש כפי שחמץ אסור במשהו בפסח, וכן כל אדם בתחילת דרכו צריך להישמר הרבה יותר מאשר בעל ניסיון.