מדוע אסור לאסור את המותר?

הרב דב קדרון

מנחות עו ע"ב

התורה חסה על ממונם של ישראל.

בעל ספר עלי תמר (ברכות ד,ב) כותב שזהו הטעם לכך שבנוסף לאיסור שיש לחכם מורה הוראה לטהר את הטמא או להתיר את האסור, יש גם איסור לטמא את הטהור ולאסור את המותר, מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל, אפילו על מה ששווה כל שהוא, כמו שמסביר רבי מאיר במסכת נגעים (יב,ה) את הפסוק: "וצוה הכהן ופינו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע", שהטעם לפינוי הבית הוא כדי שלא יטמא את כלי החרס והפכים הקטנים של חרס שאין להם טהרה בטבילה, והתורה חסה על ממונם של ישראל. כלומר: זוהי מצווה שנזכרת בפירוש בתורה – לחוס על ממון.

גם במסכת ברכות (כח,ב) מסופר על רבן יוחנן בן זכאי, אביהם של ישראל, ברגעיו האחרונים לפני פטירתו, כשהיה כל כולו מרוכז בחרדתו לתת דין לפני הקדוש ברוך הוא, ציווה התנא הקדוש הזה לפנות מהבית כלי חרס, כדי שלא לגרום טומאה לכלים אלו שאין להם טהרה בטבילה, והתורה חסה על ממונם של ישראל. כך ציווה גם תלמידו הגדול, רבי אליעזר הגדול לפני פטירתו, מאותו הטעם.

על פי זה היא ביאר את המשנה במסכת אבות (א,טז): "רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק", כלומר שלא תאמר שאף אם אין לי רב יכול אני להחמיר לעצמי על הספק, דע לך כי אסור לאסור את המותר, ולפיכך עשה לך רב שיסלק לך את הספק, ויאסור רק את האסור ויתיר רק את המותר.