לשמור על הקשקשת והקרניים / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

נידה נא ע"ב

כל שיש לו קשקשת - יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. כל שיש לו קרנים - יש לו טלפים, ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים.

משנה זו, שעוסקת בהוראות למעשה על כשרותם של דגים ובהמות, מכילה בפנימיותה מסר נפלא לכל לומד תורה ולכל 'בעל בית', וכך אכן מדייק הרבי מליובאוויטש (רשימות, חוברת לא), ברשימה מיוחדת שכתב לעצמו.

הדגים, כך הוא מסביר, הם סימן ליושבי אוהל העסוקים בלימוד תורה יומם ולילה. רעיון זה נלמד מהמשל שנתן רבי עקיבא לפפוס בן יהודה (ברכות סא, ב), על כך שלומדי התורה אינם יכולים לעזוב את המים, משום שכמו הדגים, מי התורה הם מקום החיים שלהם.

לדגים ישנם סנפירים, שדוחפים אותם קדימה, לשוט ולהתקדם בתוך המים, וקשקשים ששומרים על גופם.

הקשקשים מסמלים את יראת השמים, שגודרת ושומרת על לומד התורה מליפול בלימודו ללימוד שאינו ראוי, והסנפירים מסמלים את הכח המניע את לומד התורה להתקדם הלאה בלימודו, הן בכמות והן באיכות, ובנקודה זו מגיעה המשנה עם מסר חד כתער:

דע לך, שמי שיש לו 'קשקשת' של יראת שמים, וודאי תמצא בו את ה'סנפיר', משום שיראת השמים שנטועה בליבו תדחף אותו להעמיק, להרחיב ולא לעזוב לרגע את התורה הקדושה. אולם מאידך, אם יש לו את ה'סנפיר' שדוחף אותו, אין זו ראיה שיש לו גם 'קשקשת', ואדרבא לומד תורה כזה שתמצא בו רק את האמביציה להתקדם ולהעמיק בלימוד התורה, ללא שאמביציה זו תלווה ביראת שמים, איננו לומד תורה כשר.

אחרי יושבי האוהל, מגיע הסוג הנוסף שקיים בעם ישראל, וכמו יששכר יושב האוהל, שאחריו מגיע זבולון בעל העסק, כך גם משנה זו פונה לעסוק ב'בעל הבית' שעוסק בענייני העולם, אחרי שסיימה לעסוק ביושב האוהל, ועליו היא אומרת את הדברים הבאים: "כל שיש לו קרנים - יש לו טלפים, ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים".

הקרניים, מסביר הרבי, הם אותו חלק בבהמה שמכוון למעלה, וכמו "דוד שנמשך בקרן" (מגילה יד, א), כך גם הקרניים של בעל העסק הם אותו חלק נפשי שקיים בו, שמחפש תמיד לעלות למעלה בדרך העולה בית א-ל.

לעומת הקרניים, הטלפיים נמצאות בחלק התחתון ביותר, ומונעות מהבהמה או החיה מלהתלכלך בבוץ החומרי של העולם.

בנקודה זו מבקשת המשנה להעביר למי שעסוק בענייני העולם את המסר הבא:

דע לך שאם תכוון את 'קרני' עצמך למעלה, לא תוותר, ותתעקש גם בעודך מתעסק עם הבהמיות והחומריות של עולם הגשם, לחבר את עצמך למקור המים החיים, ולבטל את רצונך מפני רצונו, ממילא תמצא שיש בך 'טלפיים' שחוצצות בינך ובין חומריות העולם, ולא תתלכלך מבוץ החומר.

אולם, מאידך, ייתכן מאוד שיהיה אדם שלא יחוש קרבה אל חומר העולם, הוא יהיה אדם מוסרי, ואולי אפילו רוחני, ועדיין לא יהיה זה סימן כשרות, שכן כמו החזיר שהוא בעל טלפיים, גם אותו אדם יכול להיות נפרד מחומריות וגשמיות ועדיין להשאר בטומאתו.

הסיבה לזה היא, משום שטלפיים לבד אינן מספיקות. מוסר ורוחניות הם רעיונות יפים, אבל אם רעיונות אלו מגיעים ללא 'קרני' הביטול לאלוקים, אין הם מראים על כשרותו של היהודי.

לכן, גם כ'בעלי בתים', יש תמיד את החובה והצורך לצרף את ה'קרנים' שיעלו אותנו מעלה מעלה בדרך העולה בית א-ל.