שמחה חיובית ולא שלילית

הרב דב קדרון

מנחות סח ע"ב

בגמרא מסופר שרבי טרפון הקשה קושיה בדיני חדש, ויהודה בן נחמיה השיב תשובה נכונה שהעמידה את הדברים על דיוקם, ורבי טרפון שתק. כאשר ראה רבי עקיבא שיהודה שמח על כך שהשיב את פניו של רבי טרפון, אמר לו: "יהודה יהודה! צהבו פניך שהשבת את זקן!? תמהני אם תאריך ימים". ואכן, כפי שמעיד רבי יהודה ברבי אלעאי, זמן קצר לאחר מכן נפטר יהודה בן נחמיה.

הגר"ח קניבסקי זצ"ל (ארחות יושר, עמוד לז) מדייק מלשון הגמרא שרבי טרפון עצמו כלל לא הקפיד; אדרבה, בוודאי שמח על שהתבררה קושייתו. רק רבי עקיבא הבחין בדקות מידותיו של יהודה בן נחמיה – שהשמחה שלו לא הייתה שמחת בירור האמת, אלא שמחה על כך שהשיב את רבו. משום כך הקפיד עליו רבי עקיבא.

ומדוע נענש בחומרה כה גדולה עד כדי קיצור ימים? מבאר הגר"ח, שכיוון שיהודה בן נחמיה היה תנא גדול ועתיד להיות ממנהיגי הדור, הרי שמידה רעה זו – המתכבד בקלון רבותיו – עלולה לעבור ממנו לאלפי תלמידים. ומידות רעות, בניגוד לטעויות שכליות, קשה מאוד לעקור. לפיכך ראה רבי עקיבא ברוח קדשו שהמשך הנהגתו עלול להביא תקלה לדורות, ודווקא מיתתו הייתה מניעת נזק רוחני רחב.

אם כך החומרה אצל תנא גדול, קל וחומר בנידון של אדם פשוט השמח לאיד חברו בפרהסיה, ואף מוסיף חטא על פשע בפרסום ובביזוי. הסוגייה הזו מלמדת אותנו עד כמה עלינו להתרחק ממידה מגונה זו, ולבנות את שמחתנו על טובתנו – לא על קלון זולתנו.