גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשל"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת הוריות
דף ג ע"א 

בני ארץ ישראל נקראים "קהל" - ולא בני חוץ לארץ

בענין "פר העלם דבר של ציבור" - אותו מקריבים כשבית דין שגג בהוראתו ורוב העם עשו כהוראה זו - איתא בגמרא (ג ע"א): "אמר רב אסי, ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר (מ"א ח, סה) 'ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום', מכדי כתיב 'וכל ישראל עמו קהל גדול', 'מלבוא חמת עד נחל מצרים' למה לי, שמע מינה הני הוא דאיקרי קהל, אבל הנך לא איקרי קהל". היינו, שבדין זה משגיחים רק על יושבי ארץ ישראל, ובהם תלוי הרוב והמיעוט, ואילו בני חוץ לארץ אינם קובעים כלל בדין זה.

בהביאו מאמר זה, ממשיך בעל היראים (סי' ל) ודן: "עתה יש לשאול, כל היכא דכתיב 'קהל', בפצוע דכא כרות שפכה עמוני ומואבי יהיו מותרין, ביושבי חוץ לארץ דלא איקרו 'קהל', ושאר 'קהל' לא ילפינן מיניה, או שמא הכא דכתיב קהל ה' שאני, דקהל ה' - במשמע כל שומרי מצות ה', בין בארץ בין בחו"ל, דקהל דהוראה ילפינן, שיש לומר בהוראה הקפיד הכתוב ביושבי א"י, ד'אוירא דארץ ישראל מחכים' (עי' ב"ב קנח:)". כלומר, כי לפי המבואר בסוגייתנו, שרק יושבי א"י נקראים 'קהל', יש לדון מה הדין לגבי שאר דיני תורה [כגון לענין פצוע דכה, עמוני ומואבי וכו'] שנאמר בכולם שאסורים לבא ב'קהל' (ראה דברים כג, ב-ט), האם בני חו"ל אינם נכללים בהם, דהא אינם נקראים 'קהל'.

ובספר 'תועפת ראם' על היראים מבאר, שבדברי היראים ישנן שתי סברות - מדוע יהא שונה ה'קהל' בדינים אלו מדין 'קהל' הנאמר בפר העלם דבר של ציבור. האחת, כי באלו נאמר בתורה קהל ה', שזה כולל "כל שומרי מצות ה' בין בארץ ובין בחוץ לארץ", ושונה הוא בפר העלם דבר של ציבור, כי שם נאמר 'קהל' סתם. ושנית, כי כלל זה, שאין בני חוץ לארץ נקראים 'קהל' נאמר רק לענין 'הוראה', ולא לשאר דיני תורה, כי "יש לומר בהוראה הקפיד הכתוב ביושבי ארץ ישראל דאוירא דא"י מחכים' (עעו"ש ב'תועפת ראם').

ה'באר שבע' (בסוגייתנו) דן גם בענין זה, ומבאר שמה שנאמר שרק בני ארץ ישראל נקראים 'קהל', אמור רק בדברים כאלו שיש דין ציבור עליהם, וכלפי זה אמרו שרק בני א"י דינם כציבור, ואילו בני חוץ לארץ, הגם שיעשו כולם כהוראת בית דין, אין הם נקראים ציבור, וזו לשונו: "כי פשוט הוא, דלא ילפינן מהאי קרא 'הני הוא דאיקרו קהל' - אלא דוקא לענין מצוה התלויה ברוב הקהל דוקא, מדכתיב בקרא 'קהל גדול' דמשמע דלענין היות הקהל גדול מיירי, לאפוקי אזהרת פסולי יוחסין היא מצוה שאינה תלויה ברוב הקהל, אלא היא מוטלת על כל איש ואיש בפני עצמו, וה'קהל' דמהדרינן לענין הוראה - אין משמעותו כלל כמשמעות קהל דמהדרינן לענין יוחסין, דאלו קהל דהכא גבי הוראה, רצ"ל, שיהיו רבים כל כך שיהיו ראוים להקרא קהל לכמות, כדכתיב בקרא 'קהל גדול', דמשמע דלענין היות הקהל גדול מיירי, ואינו תלוי כלום ביחס ובמעלה... אבל הקהל דמהדרינן לענין יוחסין הוא באיכות, כלומר, קהל שראוי להיות נקרא קהל ה' ביחס ובמעלה... ולענין יחס מה הפרש יש בין יושבי חו"ל ובין יושבי ארץ ישראל".

ביסוד הדבר יש להביא את דברי ה'אבני נזר' (או"ח סי' שיד) שכתב לבאר על פי יסודו של המהר"ל, בזה"ל: "כי מעלת ארץ ישראל על חוץ לארץ להשוכנים בה, כתב מהר"ל (נתיבות עולם נתיב הצדקה פ"ו) בענין ערבות שהיה בתחילת ביאתם לארץ, כי הארץ עושה להשוכנים עליה כאיש אחד, מאחר שהיא מיוחדת לישראל - הארץ מצרפתם להיות אחד, על כן נעשו ערבים זה לזה בשעה שעברו הירדן ובאו לא"י, עיין בדבריו, וזה נרמז גם כן בש"ס הוריות 'בהוראה הלך אחר רוב יושבי א"י, הנך אקרי קהל אבל אינך לא אקרי קהל'", מבואר מדבריו, שיסוד הדין האמור בסוגייתנו הוא בגדרי ציבור, כי בהיות בני ישראל עלי אדמת א"י ראויים הם להקרא ציבור, כי בכח קדושת הארץ בני ישראל מתאחדים כאחד, משא"כ בהיותם בחו"ל, דינם כיחידים, ואפילו כאשר הם רוב הציבור, שהרי גדרם כציבור של יחידים.

כיוצא בדבר מצינו לגבי תענית שגוזרים על צרת הציבור, כמבואר בארוכה בשו"ע (או"ח סי' תקעו), ונסתפק שם ה'פרי מגדים' (א"א בהקדמה): "והנה ציבור צ"ע אם כל בי עשרה מיקרי ציבור, או שמא דוקא בא"י, כמו שנאמר 'בארצכם'". דהיינו, כי כתוב בתורה (במדבר י, ט): "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם", ויש להסתפק אם כוונת התורה היא 'בארצכם' דוקא, לאפוקי בחו"ל. ולאור האמור יש בזה פן נוסף, כי רק על צרת הציבור גוזרים תענית, ולא על צרת יחידים, ושפיר יש להסתפק האם רבים הנמצאים בחו"ל - דינם כציבור, או כהרבה יחידים, כי לפי האמור למדנו שגדר 'ציבור' הוא רק ביושבי הארץ, ודו"ק.

בספר 'קרן אורה' (בסוגייתנו) כתב לחדש בזה כלפי חיוב הקרבת קרבן פסח, שיושבי חו"ל פטורים מקרבן פסח, כי בקרבן פסח כתיב (שמות יב, ו): "ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל", ויושבי חו"ל אינם נקראים 'קהל', ומבאר בזה מה שמובא בתוס' בפסחים (ג: ד"ה מאליה) לענין רבי יהודה בן בתירא שלא עלה לירושלים להקריב קרבן פסח, וכתבו כמה טעמים בזה, ואחד מהם שהיה גר בנציבין - והיא בחו"ל. ודנו בזה האחרונים, מה יועיל שנמצא בחו"ל שיפטר מחיוב קרבן פסח, ולאור האמור מובן היטב, כי מאחר שנאמר 'קהל' בחובת קרבן פסח, ויושבי חו"ל אינם נחשבים קהל (עי' באר שבע ושער יוסף בסוגייתנו עוד בזה).