סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

 

שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

 

עוֹלֶה אוֹ עוֹלָה

שְׁמָהּ שֶׁל הַמַּסֶּכֶת הוּא "זְבָחִים" – שֵׁם כְּלָלִי לְכָל הַקָּרְבָּנוֹת.
הַמִּלָּה "זֶבַח" קְרוֹבָה לְ"סֶפַח" – הִתְחַבְּרוּת, כִּי עַל יְדֵי הַקָּרְבָּן מְאַפְשֵׁר הַזּוֹבֵחַ לְסַפֵּחַ חֶלְקֵי בְּהֵמָה גַּשְׁמִיִּים אֶל הַמַּעֲרָכוֹת הָרוּחָנִיּוֹת הַמְרוֹמְמוֹת (רש"ר הירש דברים יב/כא).
מַטְרָתָם הַכְּלָלִית שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת הִיא כִּשְׁמָם, לְקָרֵב אֶת לִבּוֹ שֶׁל מֵבִיא הַקָּרְבָּן אֶל הַקָּבָּ"ה, עַל יְדֵי שֶׁמִּזְדָּהֶה עִם הַפְּעֻלָּה, וְרוֹאֶה אֶת נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה הַיּוֹצֵאת עִם הַדָּם, וְאִם קָרְבָּן זֶה עַל עֲבֵרָה בָּא, עָלָיו לַחֲשֹׁב שֶׁמְּאֹרָעוֹת אֵלֶּה צְרִיכִים הָיוּ לַעֲבֹר עָלָיו, אֶלָּא שֶׁה' הֵמִיר לוֹ אוֹתָם בִּבְהֵמָה. אִם קָרְבָּן שֶׁל נְדָבָה הוּא, עָלָיו לָחוּשׁ בְּעַצְמוֹ אֶת הָרְגָשׁוֹת הַסּוֹעֲרִים שֶׁל נְסִיקַת הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית, וַהֲפִיכָתָהּ בְּרֶגַע זֶה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ, כְּדֵי לְהַפְנִים זֹאת אֶל הָרְגָשׁוֹת הָאִישִׁיִּים וּלְנַסּוֹת לִקְשֹׁר אוֹתָן אֶל מְרוֹם הַקְּדֻשָּׁה (מבואר בספר "שעורים בהגדות חז"ל" על תענית עמ' 182). לָכֵן אֵין מַטָּרָה מְשֻׁתֶּפֶת לְכָל הַקָּרְבָּנוֹת, אֶלָּא יֵשׁ הַבָּאִים כְּהַבָּעַת שִׂמְחָה, וְיֵשׁ הַבָּאִים עַל חֵטְא, וּבֵין הַבָּאִים עַל חֵטְא יֶשְׁנָם סֻגִּים אֲחָדִים שֶׁל קָרְבָּנוֹת – בְּהֶתְאֵם לְגֹדֶל הָעֲבֵרָה. גַּם הַבָּאִים בִּנְדָבָה אֵינָם עֲשׂוּיִים מִקְשָׁה אַחַת, יֵשׁ 'עוֹלָה', יֵשׁ 'שְׁלָמִים' וְיֵשׁ 'תּוֹדָה'.
הַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף שֶׁבְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת – אֵין לָהֶם אִישִׁיּוּת מִשֶּׁלָּהֶם, אֶלָּא הֵם נִקְרָאִים עַל שֵׁם הַמַּטָּרָה שֶׁאוֹתָהּ מְבַצְּעִים, שֶׁהִיא נַחַת רוּחַ לַה', אֶלָּא שֶׁכָּל קָרְבָּן צָרִיךְ לַעֲבֹר אֶת הַמַּסְלוּל הַזֶּה דֶּרֶךְ שִׁפּוּר כָּלְשֶׁהוּ בְּרוּחוֹ שֶׁל הַמַּקְרִיב. לָכֵן הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר כֻּלּוֹ מֻקְטָר לַה' עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאִתּוֹ עוֹלָה גַּם נֶפֶשׁ הַמַּקְרִיב, נִקְרָא "קָרְבַּן עֹלָה" וְלֹא "קָרְבַּן עֹלֶה", אַף עַל פִּי שֶׁקָרְבָּן "עֹלָה" צָרִיךְ לִהְיוֹת דַּוְקָא מִמִּין זָכָר, וְהוּא אֵינוֹ 'הוֹלֶכֶת' לַמִּזְבֵּחַ – אֶלָּא 'הוֹלֵךְ', אֵינוֹ 'נִשְׁחֶטֶת' עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ – אֶלָּא 'נִשְׁחָט', דָּמוֹ אֵינָהּ 'מִתְקַבֶּלֶת' – אֶלָּא 'מִתְקַבֵּל'. הַקָּרְבָּן עַצְמוֹ מֻגְדָּר בַּמִּקְרָא בִּלְשׁוֹן זָכָר, אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה הוֹגָה אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה – 'עֹלָה', כִּי מַטְרָתוֹ הָעִקָּרִית הִיא לִרְאוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ עֹלָה, וּמֵרֶגַע שֶׁבּוֹ מִשְׁתַּלֶּטֶת עָלָיו הָאֵשׁ, הָעוֹלָה מַעְלָה מַעְלָה, גּוֹרֶרֶת הִיא אִתָּהּ אֶת מַהוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַמַּקְרִיב.
בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁקָּרְבָּן הַבָּא עַל חֵטְא נִקְרָא "חֲטָאת", וְאָמְנָם בְּרֹב הַמִּקְרִים אָכֵן יֵשׁ לְהָבִיא כִּשְׂבָה אוֹ שְׂעִירַת־עִזִּים, אֲבָל יֶשְׁנָם גַּם קָרְבְּנוֹת חֲטָאת הַבָּאִים מִצֹּאן וּבָקָר מִמִּין זָכָר, וּבְכָל זֹאת כֻּלָּם "חֲטָאת", לֹא בִּגְלַל שֶׁהַקָּרְבָּן חוֹטֵא, אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹטֵאת
 

קָרְבַּן עֹלָה

בְּעִקְבוֹת קָרְבַּן הָעֹלָה, מַגִּיעָה תּוֹצָאָה חִיּוּבִית בְּנֶפֶשׁ הַמַּקְרִיב, וּבְעִקְבוֹת קִיּוּם מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶת הַחֲוָיָה הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַקָּרְבָּן, הוּא חָשׁ מֵעַתָּה קִרְבָה יְתֵרָה אֶל ה', כְּפִי שֶׁמְּבִינִים אָנוּ מִתּוֹךְ מַה שֶּׁאָמַר רָבָא: קָרְבַּן 'עֹלָה', כִּשְׁמוֹ, עוֹלֶה לְרָצוֹן וּלְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי ה'. אֵין מַטְרָתָהּ שֶׁל הָעֹלָה לְכַפֵּר עַל עָוֹן מֻגְדָּר, כְּמוֹ חֲטָאת וְאָשָׁם, אֶלָּא דּוֹרוֹן =מַתָּנָה הִיא, שֶׁבָּאָה מֵעֹמֶק לִבּוֹ שֶׁל מַקְרִיב הַקָּרְבָּן. אָמְנָם בְּדֶרֶךְ כְּלָל אִישׁ אֵינוֹ מִזְדָּרֵז לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ עִם קָרְבַּן 'עוֹלָה', מִתּוֹךְ שֶׁלִּבּוֹ הֻצַּף בְּרִגְשֵׁי אַהֲבָה וְשִׂמְחָה, מִפְּנֵי שֶׁלֵּב מָלֵא תּוֹדָה וְשִׂמְחָה בָּא לְהַבִּיעַ זֹאת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עִם קָרְבַּן תּוֹדָה אוֹ שְׁלָמִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן קָרְבַּן עוֹלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נֶחְשָׁב כְּמַתָּנָה, וּכְשֶׁהַבָּא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּהִתְנַדְּבוּת אוֹ בַּחַגִּים, וְרוֹצֶה לְהָבִיא אִתּוֹ קָרְבָּנוֹת אֲחָדִים, נִמְצָא גַּם הָ'עוֹלָה', בִּרְשִׁימַת קָרְבְּנוֹתָיו, אַף עַל פִּי כֵן קָרְבַּן הָעוֹלָה נֶחְשָׁב גַּם כְּקָרְבַּן כַּפָּרָה כָּלְשֶׁהִי, כְּפִי שֶׁמְּסֻפָּר עַל אִיּוֹב, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁבָּנָיו עָרְכוּ מִשְׁתֶּה, הָיָה אֲבִיהֶם הַיָּשָׁר וִירֵא הָאֱלֹקִים מֵבִיא עוֹלוֹת כְּמִסְפַּר יְלָדָיו, וְנִמֵּק זֹאת: "אוּלַי חָטְאוּ בָנַי" (איוב א/ה). אַךְ קָרְבָּן זֶה אֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא מְסֻיָּם, אֶלָּא כְּפִי שֶׁהִגְדִּירוּהוּ חֲזַ"ל: "עוֹלָה מְכַפֵּר עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב" (ויקר"ר ז/ג). מֵהַטַּעַם הַזֶּה בָּחֲרוּ בְּנֵי שֵׁבֶט בִּנְיָמִין לְהַקְרִיב עוֹלוֹת, כְּשֶׁרָאוּ שֶׁהֵם נִגָּפִים לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם (שופטים כ/כז. רמב"ן בראשית יט/ח). לָכֵן גַּם הַחוֹטֵא שֶׁכְּבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה, מוֹסִיף לַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה שֶׁלּוֹ גַּם קָרְבַּן עוֹלָה, כִּי הוּא נוֹעַד לְרַצּוֹת אֶת הַקָּבָּ"ה אַחַר חֵטְא וּתְשׁוּבָה, כְּמוֹרֵד שֶׁסָּרַח בַּמֶּלֶךְ, וְאַחַר שֶׁרִצָּה וּפִיֵּס אוֹתוֹ, הוּא מוֹסִיף דּוֹרוֹן שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה בּוֹ, כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת שִׂמְחָתוֹ עַל שֶׁהַמֶּלֶךְ הִסְכִּים לְקַבֵּל אֶת סְלִיחָתוֹ.
 

עֹלָה = דּוֹרוֹן לְרִצּוּי

הוּא הַדִּין בְּקָרְבַּן עוֹלָה, שֶׁנּוֹעַד לְהַבִּיעַ סִפּוּק וְשִׂמְחָה, וְכִלְשׁוֹנוֹ שֶׁל רָבָא "דּוֹרוֹן". "דּוֹר" הוּא "סִבּוּב" – הֶקֵּף בְּעִגּוּל, מִכָּאן בָּאָה הַמִּלָּה "דִּירָה" – שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת בִּכְתָלִים, גַּם "דִּיר" הַצֹּאן מַקִּיף אֶת הַדָּרִים בּוֹ. "זֵר זָהָב" הוּא "דִּיר דָּהָב", עַל שֵׁם שֶׁהַזֵּר מַקִּיף סָבִיב (שמות כה/יא ובתרגום). גַּם "דּוֹר" שֶׁל בְּנֵי אָדָם נוֹבֵעַ מֵאוֹתָהּ סִבָּה שֶׁל הַקָּפָה וְסִבּוּב נוֹסָף שֶׁל בְּנֵי אָדָם נוֹסָפִים בָּעוֹלָם. מִמֵּילָא "דּוֹרוֹן" הוּא "סִבּוּבוֹן", דְּהַיְנוּ: הֶקֵּף קָטָן שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ מִצַּד לְצַד, כִּי בְּ'דוֹרוֹן' אֵין בְּנֵי אָדָם מַשְׁקִיעִים לְדוֹרוֹת אֲחֵרִים, אֶלָּא הוּא חֹק שֶׁל "שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לְךָ", וּבְדִיּוּק כָּךְ פּוֹעֵל הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא לֹא יָבִיא רְוָחָה לִבְנֵי בָּנָיו שֶׁל מֵבִיא הַקָּרְבָּן, אֶלָּא הוּא עָתִיד מִיָּד לְהוֹדוֹת עַל שֶׁפַע הַבְּרָכָה שֶׁנִּגְרְמָה לוֹ עקב "הַדּוֹרוֹן". מַתָּנָה אֲמִתִּית אֵינָהּ נְדָבָה וּתְרוּמָה, אֶלָּא הַבָּעַת שִׂמְחָה, וּכְשֶׁמְּבִיאִים מַתָּנָה לְמֶלֶךְ חָשׁוּב, אִם הַמֶּלֶךְ מִתְרַצֶּה לְקַבֵּל אֶת הַדּוֹרוֹן, אֵין הַמֶּלֶךְ נֶחְשָׁב כִּ"מְקַבֵּל", אֶלָּא כְּ"נוֹתֵן", לַמְרוֹת שֶׁהוּא קִבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה, אַךְ הוּא הֶעֱנִיק אֶפְשָׁרוּת לַנּוֹתֵן לִרְאוֹתוֹ לִזְכּוֹת בִּמְאוֹר פָּנָיו. לִזְכוּת זוֹ יֵשׁ עֵרֶךְ מָמוֹנִי, עַד שֶׁפַּעַם דָּרְשׁוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ מֵאֶחָד הַיְּהוּדִים שֶׁיָּבִיא הֲדַסִּים אֶל הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁהַיְּהוּדִי סִפֵּר זֹאת לַחֲבֵרָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, הֵם אָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא הִרְוִיחַ מָמוֹן כְּפִי עֵרֶךְ הַשָּׂכָר שֶׁמּוּכָן לְשַׁלֵּם בַּר-דַּעַת כְּדֵי לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְלִזְכּוֹת לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹדוֹ (ברכות ט/ב).
לְדִין זֶה יֶשְׁנָן הַשְׁלָכוֹת הִלְכָתִיּוֹת: אַף עַל פִּי שֶׁהַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה צָרִיךְ לָתֵת לָהּ מָמוֹן אוֹ חֵפֶץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵרֶךְ כָּלְשֶׁהוּ, וְאִם לֹא יִתֵּן, לֹא יִהְיֶה לַקִּדּוּשִׁין אֶפְשָׁרוּת לָחוּל, בְּכָל זֹאת אִם הַמְקַדֵּשׁ הוּא אָדָם נִכְבָּד, וְהָאִשָּׁה הִיא זוֹ שֶׁנָּתְנָה לוֹ דְּבַר-מָה, וְהוּא אָמַר לָהּ: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בִּשְׂכַר שֶׁהִסְכַּמְתִּי לָקַחַת מִמֵּךְ אֶת הַמַּתָּנָה", הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת, כִּי הַסְכָּמָתוֹ לְקַבֵּל מַתָּנָה נֶחֱשֶׁבֶת בְּהֶחְלֵט נְתִינָה הֲגוּנָה, כְּמוֹ עֵרֶךְ מָמוֹנִי (קידושין ה/ב). הוּא הַדִּין בְּ"דוֹרוֹן" הָעוֹלָה, שֶׁמַּטְרָתוֹ לְהוֹסִיף עוֹד עֲלִיָּה לַנֶּפֶשׁ, בְּעִקְבוֹת יְרִידָה כָּלְשֶׁהִי שֶׁנִּגְרְמָה בִּגְלַל טָעוּת, אוֹ בִּגְלַל עֲבֵרָה קַלָּה. כְּמוֹ לֹא-תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא נִתַּק לַעֲשֵׂה, דְּהַיְנוּ: אִסּוּר לֹא-תַעֲשֶׂה שֶׁנִּתָּן לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי מִצְוַת עֲשֵׂה, כְּגוֹן: מִי שֶׁעָבַר עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "לֹא תִגְזֹל" (ויקרא יט/יג). נִצְטַוָּה בְּמִצְוַת-עֲשֵׂה לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, כַּכָּתוּב: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל" (ויקרא ה/כג). אוֹ הָאִסּוּר לִגְנֹב (ויקרא יט/יא). בְּנוֹסָף לַהֲשָׁבַת הַגְּנֵבָה, צָרִיךְ הַגַּנָּב גַּם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כְּדֵי לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹ. וְכֵן בְּקָרְבַּן פֶּסַח, אִם עָבַר עַל: "וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר", נִתְּנָה לוֹ אֶפְשָׁרוּת לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת, כַּנֶּאֱמַר: "וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר – בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפוּ" (שמות יב/י). עַל כֵּן הַגּוֹזֵל מֵחֲבֵרוֹ, אוֹ מִי שֶׁמּוֹתִיר מִבְּשַׂר הַפֶּסַח וְהַדּוֹמִים לָהֶם, נֶחְשָׁבִים כְּעוֹבְרִים עַל "לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה" =שֶׁמְּתֻקָּן עַל יְדֵי מִצְוָה מְיֻחֶדֶת שֶׁנּוֹעֲדָה כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הָעֲבֵרָה. אִם עָבַר בְּשׁוֹגֵג עַל אִסּוּר זֶה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, מִתְכַּפֶּרֶת לוֹ הָעֲבֵרָה מִיָּד. עַל עֲבֵרוֹת כָּאֵלֶּה אֵין עֹנֶשׁ אוֹ מַלְקוֹת, אַךְ הַחוֹטֵא צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת. לָכֵן מִי שֶׁגַּנָּב וְהֶחְזִיר אֶת הַגְּנֵבָה, וְאַף בִּקֵּשׁ מְחִילָה מִבַּעַל הַחֵפֶץ, לִכְאוֹרָה אֵין לוֹ עוֹד שְׁלַבִּים בַּחֲזָרָתוֹ בִּתְשׁוּבָה, אֶלָּא שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַגְּנֵבָה גָּרְמָה לוֹ, לֹא רַק לְמַאֲזָן כַּסְפִּי שְׁלִילִי, שֶׁאוֹתוֹ מְתַקֶּנֶת הַהֲשָׁבָה, אֶלָּא גַּם לְמַאֲזָן רוּחָנִי שְׁלִילִי, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים חֲזַ"ל: "אִם תִּגְנֹב חֲזָרָה אֶת שֶׁלְּךָ מֵהַגַּנָּב, לַמְרוֹת כֵּן אֶת טַעְמָהּ שֶׁל הַגְּנֵבָה טָעַמְתָּ" (ברכות ה/ב). טַעְמָהּ שֶׁל הַגְּנֵבָה, הִיא זוֹ הָעֲרֵבָה לְחִכּוֹ שֶׁל הַגַּנָּב, כַּכָּתוּב: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (משלי ט/יז. ערוך "שבש"). טַעַם זֶה הַמּוֹתִיר רְשָׁמִים שְׁלִילִיִּים בַּנֶּפֶשׁ אֵינוֹ עָתִיד לְהִמָּחוֹת בִּשְׁעַת הַחְזָרַת הַגְּנֵבָה, אוֹתוֹ תְּנַקֶּה הָ"עוֹלָה" שֶׁתִּתְרוֹמֵם בְּלַהֲבַת הָאֵשׁ, וּתְרוֹמֵם אֶת אִישִׁיּוּתוֹ וְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַמְבַקֵּשׁ אֶת קִרְבַת ה' (ראה הכתב והקבלה ויקרא א/ג).
 

קָרְבָּן בְּלִי תְּשׁוּבָה

עַל מַטְרָתוֹ שֶׁל קָרְבַּן הָעוֹלָה וְעַל מַצָּבוֹ הָרוּחָנִי שֶׁל מֵבִיא הַקָּרְבָּן, בֵּרְרוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד וְשָׁאֲלוּ: בַּמֶּה מְדֻבָּר? כְּלוֹמַר: מַה מַּצָּבוֹ הָרוּחָנִי שֶׁל מֵבִיא הַקָּרְבָּן? אִם אֵין תְּשׁוּבָה, וּמֵבִיא הַקָּרְבָּן הֵבִיא אֶת הָעוֹלָה בִּמְקוֹם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כִּי מִפְּאַת עַצְלוּתוֹ הוּא חִפֵּשׂ קִצּוּרֵי-דֶּרֶךְ, וַהֲרֵי תְּשׁוּבָה מֻרְכֶּבֶת מִפְּרָטִים אֲחָדִים, אָמְנָם לֹא קָשִׁים, אֲבָל בְּהֶחְלֵט דּוֹרְשִׁים שִׂימַת-לֵב וּרְצִינוּת, חֲרָטָה, וִדּוּי וְקַבָּלָה לֶעָתִיד. אֶת כָּל זֶה יָכוֹל לֶאֱסֹף קָרְבַּן הָעוֹלָה, וְלָתֵת לוֹ אִשּׁוּר וּתְמִיכָה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַבָּעַת הַחֲרָטָה אֵינָהּ מִכָּל הַלֵּב, אֶלָּא מֵהַשָּׂפָה וְלַחוּץ, אֵין 'חָרָטָה' שְׁמָהּ, וְהַ"מִּתְחָרֵט" הַזֶּה דּוֹמֶה לְיֶלֶד בִּקְבוּצַת נְעָרִים מִשְׁתּוֹלְלִים, שֶׁנִּתְפָּס בְּעֵת מְשׁוּבָה, וּמֵאֵימַת הָעֹנֶשׁ הוּא מַבְטִיחַ שֶׁלֹּא לַחֲזֹר יוֹתֵר לְמַעֲשֵׂי קֻנְדַּס לְעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים כִּי כְּשֶׁיַּעַזְבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ, לֹא יֶאֱרַךְ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, וְהוּא שׁוּב יִצְטָרֵף לַחֲבֵרָיו הַשּׁוֹבָבִים. בְּדִיּוּק כָּךְ נִרְאֵית חֲרָטַת הַבֹּסֶר שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ מִצְטַעֵר בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עַל טָעֻיּוֹתָיו. גַּם 'וִדּוּי', אִם הוּא אֵינוֹ נֶאֱמַר מִתּוֹךְ כַּוָּנָה שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא לַחֲזֹר עַל אוֹתָם מַעֲשִׂים שֶׁמְּפָרְטִים עַתָּה בַּפֶּה, לֹא רַק שֶׁאֵין הַוִּדּוּי הַזֶּה מוֹעִיל, אֶלָּא שֶׁהוּא עַצְמוֹ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת עֲבֵרָה, וְעַל וִדּוּי זֶה בְּעַצְמוֹ אָנוּ מְבַקְּשִׁים מֵהַקָּבָּ"ה סְלִיחָה, וְאוֹמְרִים: "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוִדּוּי-פֶּה" (סליחות ליום הכיפורים). כַּאֲשֶׁר גַּם וִדּוּי זֶה אוֹמְרִים רַק בַּפֶּה, הוּא עַצְמוֹ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת בַּצַּד הַשְּׁלִילִי שֶׁל הַמֹּאזְנַיִם, וְגַם עָלָיו צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וּלְהִתְוַדּוֹת. אִם גַּם הַוִּדּוּי עַל הַוִּדּוּי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה מִתּוֹךְ כַּוָּנָה אֲמִתִּית, הוּא שׁוּב הוֹפֵךְ לִהְיוֹת שְׁלִילִי, וְכָךְ נִמְצָא הַמִּתְוַדֶּה הַבִּלְתִּי רְצִינִי בְּתוֹךְ מַעְגַּל קְסָמִים שְׁלִילִי שֶׁל וִדּוּיֵי-שֶׁקֶר. גַּם הַ"קַבָּלָה לֶעָתִיד" צְרִיכָה לִהְיוֹת, לֹא בְּשָׁעָה שֶׁל הִתְלַהֲבוּת רִגְעִית וְהִסָּחֲפוּת בִּלְתִּי מְבֻקֶּרֶת, וְאִמּוּץ הַחְלָטוֹת שֶׁאֵינָן בָּרוֹת-בִּצּוּעַ. אֶלָּא כְּפִי שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם: מַה הִיא הַתְּשׁוּבָה? שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ, וְיָסִירוֹ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ, וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד – – – וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר – – – וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם! (תשובה ב/ב).
מִי שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן עוֹלָה מִבְּלִי לַעֲבֹר תְּחִלָּה אֶת כָּל שְׁלַבֵּי הַתְּשׁוּבָה הָעֶקְרוֹנִיִּים הַלָּלוּ, אֵין הַקָּרְבָּן יָכוֹל לִהְיוֹת רָצוּי לִפְנֵי ה', שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה" (משלי כא/כז). כְּמוֹ-כֵן נֶאֱמַר: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם" (משלי טו/ח). עַל כֵּן וַדַּאי חַיָּב מֵבִיא קָרְבַּן הָעוֹלָה, לְהַקְדִּים תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית לְקָרְבַּן הָעוֹלָה, וְאִם יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לְלֹא תְּשׁוּבָה, עָלוּל הַקָּרְבָּן לַעֲשׂוֹת בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ מֵהַתַּכְלִית הַנִּרְצָה, כִּי בְּמִקְרֶה כָּזֶה הוּא אֵינוֹ בָּא אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַשְׁתָּקַת הַמַּצְפּוּן, וּבִמְקוֹם לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, הָאֲמִתִּית וְהָרְצִינִית – בְּעִקְבוֹת כָּל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה לְדוֹרוֹתָם, מוֹצֵא הָעַצְלָן קִצּוּרֵי־דֶּרֶךְ, וּמְשַׁחְרֵר אֶת מַצְפּוּנוֹ הַמֵּצִיק בִּטְקָסִים אֲחָדִים וּבְשִׂימַת דָּגֵשׁ לִדְבָרִים חִיצוֹנִיִּים וְסַסְגּוֹנִיִּים, שֶׁקָּרְבַּן הָעוֹלָה הוּא אֶחָד מֵהֶם.
 

תְּשׁוּבָה בְּלִי קָרְבָּן

גַּם אִם נֹאמַר שֶׁקָּרְבַּן הָעוֹלָה אֵינוֹ בִּמְקוֹם חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה, אֶלָּא הוּא חֵלֶק מִתַּהֲלִיךְ הַתְּשׁוּבָה, עֲדַיִן לֹא תִּהְיֶה בְּרוּרָה לָנוּ זְהוּתוֹ שֶׁל מֵבִיא הַקָּרְבָּן, שֶׁהֲרֵי אִם מְדֻבָּר שֶׁאָכֵן יֵשׁ גַּם תְּשׁוּבָה, שֶׁנִּלְוְתָה אֶל הַקָּרְבָּן, אִם כֵּן הַקָּרְבָּן מְיֻתָּר, שֶׁהֲרֵי הַתְּשׁוּבָה לְבַדָּהּ מְכַפֶּרֶת, וְלֹא מָצָאנוּ אֶת הַקָּרְבָּן כְּחֵלֶק מִתַּהֲלִיךְ הַתְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרוֹת 'עֲשֵׂה'! כִּי =הֲרֵי לָמַדְנוּ: אִם אָדָם עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁאֵין בָּהּ עֹנֶשׁ כָּרֵת, וְלֹא בִּצַּע אֶת אַחַת הַמִּצְווֹת שֶׁעָלָיו לְקַיֵּם, כְּגוֹן שֶׁלֹּא בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אַחַר הַסְּעֻדָּה, אוֹ שֶׁלֹּא אָכַל מַצּוֹת בְּפֶסַח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָטָא, וְגַם לֶחֶם לֹא אָכַל, אֶלָּא שֶׁמִּלֵּא כְּרֵסוֹ בְּפֵרוֹת, יְרָקוֹת, בָּשָׂר וְדָגִים. אוֹ שֶׁלֹּא תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְגַם לֹא שָׁמַע אֶת תְּקִיעָתוֹ שֶׁל הַחַזָּן, אוֹ שֶׁלֹּא כִּבֵּד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם לֹא בָּז לָהֶם, לֹא הִצִּיק לָהֶם, לֹא הִמְרָה אֶת פִּיהֶם וְלֹא עָשָׂה לָהֶם רַע, אֶלָּא שֶׁהִתְחַמֵּק מִלְּכַבְּדָם עַל פִּי חֻקֵּי הַתּוֹרָה, וְכֵן עַל דֶּרֶךְ זוֹ שֶׁבִּטֵּל אַחַת מִמָּאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת הַתּוֹרָה – כָּל אַחַת מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, חוּץ מֵהַשְּׁתַּיִם שֶׁעַל בִּטּוּלָן מַגִּיעַ עֹנֶשׁ כָּרֵת, שֶׁהֵן בְּרִית־מִילָה וְקָרְבַּן פֶּסַח, שֶׁהַמְבַטְּלָן, וְלֹא הֵבִיא קָרְבַּן פֶּסַח בְּמוֹעָדוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה נִמּוֹל, כִּי בְּגִיל צָעִיר לֹא מָלוּ אוֹתוֹ הוֹרָיו, וּכְשֶׁהִתְבַּגֵּר לֹא הִזְדָּרֵז לִדְאֹג לְכָךְ בְּעַצְמוֹ, הוּא בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁעַל בִּטּוּלָהּ מַגִּיעַ עֹנֶשׁ כָּרֵת. אֲבָל עַל שְׁאָר הַמִּצְווֹת שֶׁבִּטֵּל וְאַחַר כָּךְ שָׁב =עָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל שֶׁלֹּא קִיֵּם אַחַת מֵהֶן, הֲרֵי תְּשׁוּבָתוֹ מִתְקַבֶּלֶת מִיָּד בַּמָּקוֹם, וְהוּא לֹא זָז מִשָּׁם =מֵהַמָּקוֹם בּוֹ עָמַד לִפְנֵי קוֹנוֹ בִּתְשׁוּבָה וּבְוִדּוּי, עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ עַל הָעֲבֵרָה, וְאֵין מַמְתִּינִים לְיוֹם כִּפּוּר וְלֹא לְיִסּוּרִים אוֹ לְכָל דָּבָר אַחֵר בְּטֶרֶם יְכֻפַּר עֲווֹנוֹ.
הַשָּׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית, חוֹזֵר לִהְיוֹת מְקֹרָב אֶל ה', כְּפִי שֶׁהַמִּצְוָה שֶׁבִּטֵּל הָיְתָה מְקָרֶבֶת אוֹתוֹ אֶל הַקָּבָּ"ה (מהר"ל נתיב התשובה קנ"ו, ראה מכתב מאליהו-א 101).
חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה אֲמִתִּית עַל בִּטּוּל מִצְוָה כָּלְשֶׁהִי, מַצִּיבָה אֶת הַחוֹזֵר בְּמַעֲמָד שָׁוֶה לְצַדִּיק שֶׁלֹּא נִכְשַׁל בְּחֵטְא זֶה (חוה"ל שער התשובה ח'), כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים, אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים עוֹמְדִים" (סנהדרין צט/א. בהמשך יצטוטו דברי הרמב"ם מהלכות תשובה ז/ו, עד כמה אהוב הוא לפני ה'). הֲרֵי שֶׁהַתְּשׁוּבָה לְבַדָּהּ יֵשׁ בָּהּ כֹּחַ כַּפָּרָה מֻשְׁלָם, וּלְשֵׁם מַה יֵּשׁ צֹרֶךְ בְּקָרְבַּן הָעוֹלָה? אֶלָּא עָלֶיךָ לִשְׁמֹעַ וּלְהָסִיק מִכָּךְ שֶׁקָּרְבַּן עוֹלָה, אֵינוֹ נוֹעַד לְכַפֵּר, אֶלָּא הָעוֹלָה דּוֹרוֹן הִיא, שֶׁיָּכוֹל לְהָבִיאוֹ בֵּין מִי שֶׁחָטָא וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה, וּבֵין מִי שֶׁלֹּא חָטָא מֵעוֹלָם.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר