|
השקעה בחינוך / רפי זברגרמנחות פה ע''א-ע''ב
הקדמהלמדנו במשנה בתחילת הפרק את ההלכה הבאה: כל המנחות כולן, חייבות לבוא מן התבואה המובחרת, כנאמר בספר דברים (י''ב, י''א): וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לה'. המשנה שם בהמשך, מציינת את המקומות הסמוכים לירושלים שבהם יש סולת מובחר: שני מקומות סמוכים לירושלים: מכניס (יש מייחסים מקום זה למכמש) וזטחא (יש מייחסים מקום זה לזנוח). בשני מקומות אלו, הייתה סולת משובחת מאוד (בלשון המשנה אלפא – "אלף אלף"). הסולת משובחת ברמה שניה הייתה במקום אשר נקרא עפוריים שהייתה בבקעה (היו שני מקומות בעלי אותו שם, כאן מדובר על המקום בבקעה). בסיום אותה משנה נקבע כי: כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין: למרות שאמרנו בקטע הקודם כי יש להביא מן המובחר, מסיימת המשנה ואומרת כי כל הארצות כשרות, אלא שבפועל היו מביאים מן המקומות המובחרים שהזכרנו קודם לכן. המשנה בדף שלנו מציינת את המקומות שמהם אין להביא סולת למנחה, בכך יעסוק מאמר זה.
הנושאאין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית האילן המשנה מפרטת את סוגי המקומות שמהם אין להביא סולת למנחה. לפני שנפרטם נעיר כי ישנה מחלוקת האם דין זה שייך רק למנחות עומר ושתי הלחם (רש''י כת''י) או לכל המנחות (תוספות ועוד). בית הזבלים – שדה הזקוקה לזיבול. רשי כת''י מביא שני הסברים מדוע אין להכין סולת מתבואת בית הזבלים: ייתכן שחלק מן השדה לא זובל היטב ולכן התבואה מאותו חלק לא תהיה מובחרת. "זבל מבאיש ומקלקל טעם הפירות'' בית השלחים – שדה הזקוק להשקיה, שכן שדה כזה מוציא פירות פחות טובים. בית האילן – תבואה הגדלה בין האילנות. במצב כזה "אילנות יונקים מן הקרקע ומכחישים את הזרעים'' (רש''י כת''י) ואם הביא כשר דינים אלו הינם רק לכתחילה, אך אם בכל אופן הביא תבואה ממקומות אלו, המנחה כשירה. המשנה ממשיכה לתאר כיצד ניתן לגרום ליבול השדה להיות משובח יותר (גם במקומות שאינם בית הזבלים, בית השלחים או בין האילן): כיצד הוא עושה: נרה שנה ראשונה, ובשנה שניה זורעה קודם לפסח שבעים יום, והוא עושה סולת מרובה. אם חורשים בשנה ראשונה, ומשאירים את השדה ללא זריעה, ובשנה שלאחר מכן חורשים שוב וזורעים בשלהי האביב (בתוך שבעים יום שלפני הפסח), שאז השמש כבר מתגברת יותר – התבואה תהא מוצלחת ורבה יותר. לאחר שלמדנו ממה אין להכין את הסולת, וממה כן ראוי לעשותה, וכן כיצד לשבחה, המשנה מסיימת בתיאור אופן הבדיקה שהסולת נופתה כראוי ומתאימה להכנת המנחה. כיצד בודק? הגזבר מכניס ידו לתוכן עלה בה אבק פסולה עד שינפנה. גזבר המקדש מכניס ידו לתוך כלי המיועד למנחה ומוציא משם סולת בידו. אם העלה אבק בינות לסולת, הרי שזו עדות שהניפוי לא היה מספיק טוב, ויש להמשיך ולנפות עד שבבדיקה הבאה לא יעלה אבק. ואם התליעה פסולה: מסיימת המשנה בדין הפוסל את הסולת לגמרי והוא שיש בה תולעים. הגמרא בעמוד ב' מצטטת ברייתא הקובעת כי דין המשנה לאסור הוא רק אם התליעה רוב הסולת, או בשלב מקדמי של הכנת הסולת, כאשר התליעו רוב החיטים.
מהו המסר?ההנחיות של הברייתא המנחה אותנו כיצד לגרום להשבחת בגידול החיטים, מלמדות אותנו מסר חשוב מאוד גם בנושאי חינוך. להפיק ''תוצרת טובה'' יש להשקיע הרבה. יש ''לחרוש ולחזור ולחרוש'' פעם אחר פעם, הכול לפני ההזרעה האמיתית, כל זאת כדי שהאדמה תיתן יבול טוב ומשובח. יש לחרוש גם בשנים שלא רואים ולא מצפים לשום תוצאה, שכן, עצם החרישה מועילה, ליצירת תנאים טובים לגדילה בהמשך.
המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו). |