עשר מצות נצטוו ישראל במרה
הוריות ח ע"ב
"אמר מר: עשר מצות נצטוו ישראל במרה, (דכתיב: (שמות טו) והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך)".
כתב הבאר שבע על אתר:
"דכתיב והיה אם שמוע תשמע כו'. בס"א אינו, וצ"ל דלא מפיק מהאי קרא אלא שנצטוו ישראל במרה מצות, אבל הא דקאמר עשר לא כתיבא ולא רמיזא כלל בהאי קרא. ותדע דבפרק ארבע מיתות (סנהדרין נו, ב) מייתי נמי עשר מצות נצטוו ישראל במרה, וקמפרש ואזיל שבע שקבלו עליהם בני נח והוסיף עליהם דינין ושבת וכבוד אב ואם כו', ולא זכר כלל האי קרא".
לדבריו הפסוק 'והיה אם שמוע תשמע וכו', אינו מרמז על מניין המצוות שנצטוו במרה, כמשמעות הגמרא לכאורה. שכן מנין ניתן ללמוד זאת מהפסוק? וכך כתב גם המהרש"א.
ויש לתרץ, שהרי דרשו על פסוק זה (כך מצויין בברכות) או על פסוק דומה (דברים כח, א, כך מצויין בסוכה) במסכתות ברכות דף מ ע"א וסוכה דף מו ע"ב: "אם שמוע בישן - תשמע בחדש".
הוי אומר שכך דרשו, אם שמוע - את המצוות אשר אנכי מצוך היום במרה, תשמע - בעתיד את עשרת הדיברות אשר אשוב ואצווך. מה שם עשר אף כאן עשר.
