איזו חיות יש באוכל?

הרב דב קדרון

מנחות נה ע"א

בשני מקומות אסרה התורה לחַמֵּץ מנחות, ואיסור זה חל גם על שיירי המנחה הנאכלים לכהנים (במנחת סולת שאפשר שיחמיץ את שייריה), שאם החמיץ את שייריה עובר בלאו, שנאמר "לא תֵאפה חמץ חלקם", ודרשו שאפילו חלקם של הכוהנים לא תאפה חמץ.

רבי חיים מטשרנוביץ זצ"ל (בספר סידורו של שבת חלק א שורש ה ענף א עלה ג) כותב שהמילה "חלקם" מתייחסת לפי הפשט להמשך הפסוק, כמו שכתוב "חלקם נתתי אותה מאשי", ומסביר שהכוונה היא לעיקרון יסודי של קידוש החומר, כלומר: אף "חלקם", צרכי הגופניות שנתתי לחלקם לתיקון ולקיום גופם, הכל הוא מאשי, אש האוכלת בראש ההר.

הוא כותב שבעצם כל פעולת אכילה של אדם היא, מבחינה רוחנית, כמו הקרבת קורבן, ובהקשר לזה מביא את דברי האר"י ז"ל בפירושו לפסוק (דברים ח,ג): "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם", המסביר את הקשר בין אכילה לרוחניות:

"כבר חקרו הפילוסופים לידע סיבת חיבור הנפש בגוף על ידי אכילה: וכי הנשמה בת אכילה הוא, ולא עלתה בידם לידע הסיבה. ואתה שמע את אשר אומר לך: כי הנה אין לך דבר מדברי העולם הזה שאין בו צד קדושה וחיות הקדושה המחיה את הדבר ההוא ...נמצא כל מאכל בעולם הוא מעורב בגוף ונפש, המאכל הנגלה היא גוף, וקדושת ההשפעה מלמעלה ...זה הנפש שלו: וכשהאוכל אוכלו אז על ידי אכילה נשאר גוף ונפש שלו מחוברים. כי הנפש נהנה מהנפש של המאכל והגוף מהגוף, וזהו שכתוב ...לא על הלחם הנגלה לנו יחיה האדם ...דאם כן מה תועלת להנפש מזה, אלא על כל מוצא פי ה'. ...על ידי זה יחיה האדם."