במים אדירים / הרב ישראל אליצור

מנחות נג ע"א

הגמרא במנחות נג. אומרת: "יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים; יבא אדיר - זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב: 'אדיר במרום ה' ' (תהלים צג), ויפרע לאדירים - אלו ישראל, שנאמר: 'ואדירי כל חפצי בם' (שם טז), מאדירים - אלו המצרים, דכתיב: 'צללו כעופרת במים אדירים' (שמות טו), באדירים - אלו מים, שנא': 'מקולות מים רבים אדירים משברי ים' (תהלים צג)". מדרש זה רואה את המילה אדירים בפסוק "צללו כעופרת במים אדירים" כתיאור של המצרים, ובעצם כנושא המשפט – צללו כעופרת במים, מי צללו כעופרת במים? – אדירים, המצרים האדירים.

בכיוון הזה פירש ה"ספורנו" פסוק זה: "אדירים – שרים וראשי עם צללו כעופרת במים". בעקבות פירושים אלו כתב הפרי מגדים במשבצות זהב או"ח סי' נא סק"ג: "כתב בספר דעת חכמה מקור חכמה בסימן נא, מצאתי כתוב שיש להפסיק בין במים ובין אדירים, ויש טפחא תחת במים וסוף פסוק באדירים, על פי הגמרא יבא אדיר ויפרע מאדירים, דאדירים קאי על מצריים". כך פסק גם המשנה ברורה שם סקי"ז, וכן הביא בסי' מח בשערי תשובה בשם ה"שלמי ציבור", אלא שסיים: "אע"ג דאדירים שייך נמי על המים, מכל מקום כיון דמתפרש נמי על המצרים יש להפסיק קצת שלא לומר בנשימה אחת".

נתבונן בטעמים לפסוק זה: "נש֥פת ברוחך֖ כס֣מו י֑ם צללו֙ כעופ֔רת במ֖ים אדירֽים". אכן יש טפחא במילה "במים" וסוף פסוק במילה "אדירים", אך נשים לב שיש זקף קטן במילה "כעופרת", והרי ידוע שזקף הוא מלך כמו שהטפחא היא מלך, אלא שהכלל הוא ששני טעמים באותה דרגה שבאים זה אחר זה, תמיד הראשון יותר חזק מהשני, ולפי זה יוצא שחלוקת הפסוק לפי בעלי הטעמים היא, "צללו כעופרת – במים אדירים", המים הם אדירים, ואותו אויב שנאמר עליו בתחילת הפסוק "כסמו ים", הוא אשר נאמר עליו "צללו כעופרת", והיכן הם צללו כעופרת? במים אדירים.

רשב"ם וראב"ע אכן פירשו שהמים הם האדירים בפסוק זה. רש"י לא התייחס כאן לשאלה זו, אך הוא מפתיע אותנו בספר שופטים בשירת דבורה על הפסוק "בספל אדירים הקריבה חמאה" (שופטים ה, כה), כשכותב שם: "בספל ששותה בו מים, שהמים נקראו 'אדירים', שנאמר: 'במים אדירים'". דווקא שם רוב המפרשים מסבירים שספל אדירים הכוונה ספל של אנשים שהם אדירים (רד"ק, מצודות ועוד), אך רש"י פירש שהמים הם אדירים והביא גם את הפסוק שלנו כהוכחה לכך שהמים הם אדירים.

למדרש שהבאנו בראש המאמר ישנן שתי מקבילות. אחת במכילתא דרבי ישמעאל פרשת בשלח פרשה ז', שם כתוב: "ד' דברים נקראו אדירים ואלו הן: הקב"ה שנאמר אדיר במרום ה', וישראל שנאמר ואדירי כל חפצי בם, ומצרים שנקראו אדירים שנאמר אותה ובנות גוים אדירים (יחזקאל לב, יח – תחילת הפסוק: 'נהה על המון מצרים...'), במים שנקראו אדירים שנאמר צללו כעופרת במים אדירים". והמקבילה השנייה כמדרש משלי פ"ט: "...מים נקראו אדירים שנאמר מקולות מים רבים אדירים משברי ים, מצרים נקראו אדירים שנאמר אותה ובנות גוים אדירים". במכילתא רואים במפורש שהביא את הפסוק שלנו להוכיח שמים נקראו אדירים. במדרש משלי נמנע מלהכריע והביא גם למצרים וגם למים פסוקים אחרים ולא התייחס כלל לפסוק שלנו.

כאמור, טעמי המקרא פירשו שהמים הם אדירים, וא"כ דברי הפרמ"ג והשע"ת לכאורה אינם נכונים! אמנם יש טפחא במילה "במים", אך זה משום שחייבים לחלק את הצלע "במים אדירים" על ידי טפחא, ואילו המילים "צללו כעופרת" אינן מתחברות עם "במים" לפי הטעמים. אילו היה הפירוש שהמצרים הם האדירים היה צריך לפסק: "צלל֧ו כעופ֛רת במ֖ים אדירֽים", התביר הוא אכן טעם בדרגה נמוכה מהטיפחא, אך הזקף מפסיק חזק יותר ממנה, כמו שהסברנו לעיל.

אך עם כל זאת ניתן לומר שאילו הטעמים היו רוצים להכריע שאדירים נאמר על המים ולא על המצרים היו צריכים לפסק: "צלל֥ו כעופ֖רת במ֥ים אדירֽים", ואע"פ שבדרך כלל כשהמילים ארוכות ההפסקה היא על ידי זקף, כמו שבפועל אצלנו, כאן שיש מקום לפרש אחרת היה צריך לומר ברורות שהמים הם האדירים. בעלי הטעמים פיסקו כמו שפיסקו כי לא רצו להכריע לגמרי בשאלה מי הם האדירים. אך כאן שלא היתה להם דרך טובה לעשות זאת, שמו טעם מפסיק גם במילה "כעופרת" וגם במילה "במים" כברירת מחדל, וזה מה שסיים השערי תשובה: "אע"ג דאדירים שייך נמי על המים, מ"מ כיון דמתפרש נמי על המצרים יש להפסיק קצת" כי אין ממש הכרעה ברורה מצד הטעמים אם המצרים הם האדירים או המים הם האדירים.

לא באתי לפסוק הלכה מה לכוון בתפילה, אך נראה שמי שמפסיק אחרי "במים" יש לו על מי לסמוך וכן מי שמפסיק אחרי "כעופרת" ואינו מפסיק אחרי "במים" גם כן יש לו על מי לסמוך. והעיקר שיכוון שהמצרים טבעו בים ושכן יאבדו כל אויביך ה', אמן.