נמשלו ישראל לזית
מנחות נג ע"ב
"אמר רבי יצחק: בשעה שחרב בית המקדש, מצאו הקדוש ברוך הוא לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו: (ירמיהו יא, טו) מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי? אמר לו: על עיסקי בני באתי, אמר לו: בניך חטאו וגלו. אמר לו: שמא בשוגג חטאו? אמר לו: (שם) עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה. אמר לו: שמא מיעוטן חטאו? אמר לו: (שם) הָרַבִּים. היה לך לזכור ברית מילה? אמר לו (שם) וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ. אמר לו: שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה? אמר לו: (שם) כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי. מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמר לו: שמא חס ושלום אין להם תקנה? יצתה בת קול ואמרה לו: (שם טז) זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ, מה זית זה אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן. ...
אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
ואמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין".
אברהם – אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' (בראשית יח, יט), הוא ראש וראשון שהקב"ה מחזיק לו טובה שהודיעו תחלה בעולם (לעיל עמוד א). לפיכך הוא זה המחפש ומבקש את זרעו ממשיכו אחריו בבית הקדשת שם ה' בעולם, כי בם תתמלא שליחותו.
והשליחות מתמלאת בישראל – אחריתן בסופן, כאשר יתקיים: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' (ישעיהו יא, ט), ככתוב: (זכריה יד, ד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים – "זית זה אחריתו בסופו". עד אשר נובע שמן החכמה מפריו, כולו כתיתה ויסורין – מרורין כזית כדברי רבי ירמיה בן אלעזר (עירובין יח ע"ב; סנהדרין קח ע"ב).
ואף על פי כן, גם טרם נתמלאה השליחות, בעידן גדידה וכתיתה יסורין ומרורין, אין עלין נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אין בטלה ולית יבושת, הס יאוש ואפס שלכת. זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ.
(שמות כז, כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. את עצמם יקחו אליך, כתית כזית אשר סופו אור הקודש לעולם ולגויים.
