לילה או יום - מה קודם? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

תמורה יד ע"א

משום דבקדשים לילה הולך אחר היום.

אהבה או יראה? מה צריכה להיות התכונה הדומיננטית מבין שתי אלו בקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא? מצד אחד יראה היא הגבולות שאנחנו מציבים במסגרת הקשר, אבל מצד שני אהבה היא התוכן של כל הקשר, אז מה צריך להיות הקודם במעלה מבין שתי אלו, ועל אילו מבין שתיהן צריך בעיקר לשים את הדגש?

תשובה יסודית ומהותית בסדר עבודת השם של כל יהודי, אומר רבי לוי יצחק מברדיטשוב (קדושת לוי, ליקוטים סוף ד"ה "בגמרא מאי טעמא עיזי") על בסיס כלל הלכתי זה, שבמקורות נוספים מחלק בין חולין שבהם היום הולך אחר הלילה, ובין הקדשים שבהם הלילה הולך אחר היום.

'לילה', כך הוא מסביר, הוא כינוי למידת היראה. היראה, כמו החושך והלילה, מגבילה את הילוכו של האדם, ומונעת ממנו לחוש חופשי ללכת בכל מקום.

לעומתה הכינוי 'יום' מכוון למידת האהבה, שמאירה את חדרי נפשנו, וגורמת לנו לחוש תחושת רחבות פנימית, וחופש פעולה.

במקום הזה, ישנו חילוק בין האיש הרגיל, ובין ה'קדוש'.

משום, שב'חולין', היינו באנשי החול - היום הולך אחרי הלילה. היינו, האהבה צריכה להגיע אחרי הצבת גבולות ברורים של פעולה, שלא יאפשרו לאיש החולין לחוש בנוח לעשות כל דבר ולחוש כל דבר. דווקא משום שאיש החולין לא הרגיל את עצמו לחוש ולעשות רק את מה שרוצה קונו, לכן הוא צריך לדאוג שמידת היראה תהיה הדומיננטית, והיא זו שבגבולותיה יוצק תוכן האהבה.

לעומתו, הרי שאיש ה'קדשים', מוביל את מהלך חייו בצורה שונה.

הוא, כבר עבד קשה להציב את גבולות היראה, וכל מהלך חייו מכוון בצורה כזו שהוא עושה ופועל רק בהתאם לגבולות אלו. לכן אצלו הרי ה'לילה' הולך אחרי ה'יום', ומידת האהבה וכל התוכן שהיא מביאה לחייו של הקדוש, צריכים להיות דומיננטים יותר מאשר מידת היראה.

כך שביחס לשאלה על מה בעיקר צריך לשים את הדגש, יש להקדים שאלה חשובה: מה אנחנו - חולין, או קדשים?