גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תק"ז מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף לז ע"א

מדוע כתוב "לגולגלותם" בפקידת בני ישראל ולא בפקידת בני לוי

בעא מיניה פלימו מרבי, מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין, אמר ליה, או קום גלי או קבל עלך שמתא, אדהכי אתא ההוא גברא, אמר להו, איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי, כמה בעינן למיתב לכהן, אתא ההוא סבא, תנא ליה חייב ליתן לו י' סלעים, איני, והתני רמי בר חמא, מתוך שנאמר (במדבר יח, טו) "פדה תפדה את בכור האדם", שומע אני אפילו נטרף בתוך שלושים, תלמוד לומר 'אך' חלק, שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא (לז.). וברש"י: "'אך חלק' - אך פדה תפדה, והאי נמי כנטרף דמי שהרי לא יחיה. 'בגולגולת תלא רחמנא' - לפדיון בכור דכתיב (שם, ג) 'חמש שקלים לגולגולת', והאי אית ליה תרי, ואי משום 'אך חלק' השתא מיהא לא מית". והיינו, שהתורה קבעה שהפדיון נעשה "לגלגולת", ומזה למדים שחמשת שקלים לכל גלגולת, ואף שהמיעוט 'אך' פוטר תינוק שנהרג תוך ל' יום, אינו פוטר תינוק שיש לו שני ראשים, שהרי כעת הוא עדיין בחיים, וחובה לפדותו.

מכח סוגיא זו מצינו יישוב נאה בדבר השינוי שמצינו בין פקידת בני ישראל במדבר לבין פקידת בני לוי, כי אצל בני ישראל נאמר (במדבר א, ב): "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלותם", ואילו בבני לוי כתיב (שם ג, טו): "פקוד את בני לוי לבית אבותם למשפחותם כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם", ולא נאמר 'לגלגלתם', וכה כתב הרבי ר' יונתן אייבשיץ זצ"ל ב'תפארת יהונתן' (במדבר ד"ה כל זכר לגלגלותם): "הא דלא נאמר גם בשבט לוי 'לגולגלותם', נראה משום דאיתא 'איבעיא בגמרא מי שיש לו שני ראשים על איזה מהם מניח תפילין', ומפרש דהוי מילתא דלא שכיח דכי האי יחיה י"ב חודש, דטריפה הוי, וטריפה אינו חי, ולכך בלוי שהוא מספרם מבן חודש ויכולין עדיין לחיות אם יהיה לאחד שני ראשים, ואם כן ימנה כשנים אם ימנה לפי גולגולת, לכך לא נאמר 'לגולגלותם' רק נמנו לגוית, אבל ישראל שנמנו מבן עשרים, וטריפה אינו חי, ואי אפשר שימצא בבן עשרים ב' ראשים, ולכך נאמר 'לגולגלותם'".

וכן מביא ה'חתם סופר' בתשובות (יו"ד סי' רצה): "וראיתי בסוף ספר 'קול יהודה' (להג"ר יהודה איש לונטשיץ זצ"ל מק"ק גלונא, נדפס באמשטרדם תפ"ט), בשם הגאון מו"ה שמואל קראקוואר זצ"ל (-התגורר בפראג נלב"ע בצעירותו, בשנת תפ"א, הר"ר יונתן זצ"ל מזכירו לשבח בספרו 'בני אהובה' סי' א), דבחומש הפקודים נאמר בפקודי בני ישראל 'לגולגלותם', ולא בשבט לוי, משום דבשבט לוי היה מקום לטעות דאתא לרבויי מי שיש לו ב' ראשים שיהיה נמנה בשניים, משא"כ בהנמנים מבן כ' דליכא למטעי בהא, שהרי הטריפה לא יחיה כל כך זמן רב, על כן שפיר כתב 'לגולגלותם', ודפח"ח".

וממשיך החת"ס לדון לפי זה, למה אכן כתוב בפקידת בני ישראל 'לגולגלותם', הלא לא יתכן שיהיה אדם בן עשרים עם שתי גולגולות, כי טריפה אינה חיה, וז"ל: "וצריך לומר הא דכתב באמת 'לגולגלותם' כלל בהנמנים מבן כ', לדבר זה צריכים אנו לדברי אגדה, מה שכתב ב'עשרה מאמרות' (מאמר אם כל חי ח"א סי' ג), וז"ל: 'ועליהם נאמר 'לגולגלותם', שהיה משה רבע"ה צופה ברוח הקודש מנין הטיפין שבראש כל אחד וכו', שכל מי שהיה עתיד הוא לבדו להעמיד ס' רבוא היה נמנה ראש משפחה וכו', ויותר מזה היה גם כן צופה ומביט בכל אחד ואחד מהם וכו', ופירש המפרש ('יד יהודה' שם, ועי"ש בפי' 'יואל משה'), שהיה מביט בכל אחד כמה פעמים שיצטרך להתגלגל, וזהו לשון 'לגלגלתם', יע"ש עוד". ומקשה החת"ס: "ולפי זה הוא הדין במחצית השקל, דכתיב (שמות לח, כו) 'בקע לגלגלת' בפרשת פקודי, ואינם נמנים אלא מבן י"ג או מבן עשרים, ויעיין מג"א סי' תרצ"ד סק"ג, נמי נימא כנ"ל שלא נתן אלא מי שהיה בראשו טיפין להוליד ס' רבוא, וזה אי אפשר להתקבל".

ומוסיף החת"ס לדון אודות מה שנזכר בירידת המן (שמות טז, טז): "עומר לגלגלת", ואם כן הדבר תלוי ג"כ בגלגולת – כמו לענין פדיון הבן, ואמנם "יש לומר כפשוטו, אם היה לו ילד בשני גולגולות נפל לו ב' עומרים, דמבואר פרק יוה"כ, דאפי' לתינוק בן יומו נפל עומרו וכו'... ויש לדחות". ולא כתב במה יש לדחות סברא זו, שלכן נאמר 'לגלגלת' במן, בגלל שירד שני עומרים לילד שהיו לו שתי גולגולות.

וממשיך החת"ס לדון בכל האמור, לאלו הסוברים שטריפה יכול לחיות זמן רב (ועי"ש בדבריו שהאריך ליישב פשטות דברי הגמרא שלפנינו, שמשמעם שטריפה אינה חיה, ולכן תמה רבי על פלימו ששאל אודות מי שיש לו שני ראשים לענין תפלין), איך יפרנסו מה שנאמר 'לגלגלת' בפקידת בני ישראל, הלא לשיטתם טריפה חיה זמן טובא, האם מנו אותו לשני אנשים, וז"ל: "גם דברי הגאון הנ"ל אינם עולים כהוגן לדעת הרשב"א דס"ל דיתרת יכול לחיות ולהרבות כחול ימים, ומהרש"ל ס"ל אפילו בכל ודאי טרפות אפשר שיחיה... מ"מ לפי הרשב"א ומהרש"ל יכול להיות דגם גלגלת דבן עשרים נמי לרבויי ב' ראשים אתי, וכן הוא האמת, ואין לנו עסק בנסתרות, ובבן לוי דלא כתיב 'לגלגלת', באמת לא נמנה בשנים, ואין טעם לגזירת הכתוב, אי נמי י"ל לפי מה שהשריש רמב"ן בפר' ויחי על פסוק (בראשית מח, ו) 'ומולדתך אשר הולדת אחריהם', שעל כרחך היה ליוסף בנים זולת אפרים ומנשה, כי לא יוציא הנביא יעקב דבר מפיו לבטלה, ע"ש. אם כן מכל שכן הקב"ה שאמר במנין המדבר 'לגלגלת' לרבות ב' ראשים, על כרחך היה בהם מי שהיה לו כך, ואם כן בשבט לוי שלא היה אז באותו הזמן לא נאמר באמת לגלגלת, כי לא יוציא הקב"ה דבריו לבטלה", והיינו, כי אכן בפקידת בני ישראל, מי שהיו לו שני ראשים נמנה לשניים, שהרי לכן נאמר 'לגלגלותם', ואילו שבט לוי יתכן שאכן היה אדם עם שני ראשים, וגזירת הכתוב היתה שלא למנותו לשנים, או כי אכן לא היה בשבט לוי איש כזה, ולכן לא אמרה התורה בפקודתם "לגלגלותם" (עי' שו"ת 'בנין שלמה' ח"א חידושים עה"ת פר' במדבר; וראה שו"ת 'אבני נזר' יו"ד סי' שצט).