מומחה לרבים - תמשיך! / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

בכורות כח ע"ב

ומעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה רבי טרפון לכלבים; ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה ואמר תודוס הרופא: אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה בשביל שלא תלד. אמר רבי טרפון: הלכה חמורך טרפון! אמר לו ר' עקיבא: ר' טרפון, אתה מומחה לבית דין - וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם.

יש לפעמים שעושים דברים לשם שמים, והכוונה היא אמיתית, אולם בצורה מסויימת מתגנב לו איזה רווח לשיקול הדעת, אמנם משהו צדדי ואולי לא חשוב כל כך, אבל עדיין איזה רווח. האם יש בדבר כזה טעם לפגם?

תשובה מיוחדת, שיכולה להאמר על ידי מי שנושא את עולו של הציבור על כתפיו, נאמרה על ידי רבי פנחס מנחם, ה'פני מנחם' מגור (פני מנחם, קרח תשנ"ה, סעודה ג, ד"ה "איתא במשנה שרבי טרפון"), על בסיס הדין ודברים שמופיע בדברי המשנה הזו.

רבי טרפון, כך שואל הפני מנחם, לא כל כך מובן. הרי הוא היה עשיר גדול (נדרים סב), ואילו כאן הוא מצטער על חמור שהפסיד בגלל דין מוטעה?

בנוסף, ממשיך הפני מנחם לשאול, למה נקט רבי טרפון דווקא בחמור, והרי לכאורה הוא היה אמור להפסיד פרה, שזהו התשלום על ההוראה הלא נכונה שהורה!?

תשובתו של הפני מנחם היא אור ההולך לפני המחנה לכל מי שנושא במשרה ציבורית כלשהי.

ה'חמור' המדובר בדברי רבי טרפון, הוא מסביר, איננו תשלום של חמור פיזי, אלא בדומה למה שאמר משה רבינו כאשר הוא טוען כלפי בני ישראל שכל כוונתו לשם שמים (במדבר טז, טו) "לא חמור אחד מהם נשאתי".

חששו של רבי טרפון היה, שכאשר ראה שהוא טעה בדבר הלכה - טעות שגרמה לו הפסד ממוני, וממילא גרמה לו צער, הרי זה מוכיח שיש לו אינטרס בדיני התורה שלו, והוא - שלא להפסיד, ושלא לטעות.

עצם העובדה שיש לו איזשהו אינטרס, כבר מעידה על טעם לפגם בכל ההנהגה הציבורית שלו, ועל כך הוא הצטער.

אלא שרבי עקיבא מפיס את דעתו, ואומר לו: אתה מומחה לבית דין, אתה נצרך לרבים, וכל מי שנצרך לרבים עלול לפנות פניה לא נכונה. אולם מכיוון שרבים צריכים לו ולתורתו, אסור לו להיתפס לנקודות אלו, ועליו להפקיר את עצמו, את חייו, ואת כל אשר לו, למען יוכלו הרבים לקבל ממנו ומתורתו.

גם אם חס ושלום הייתה פעם אחת שאולי לא פסקת לשם שמים, עליך לקום מעפר, לנער את בגדיך, ולחזור חזרה להנהגה מתוך ראיית הכלל, משום שרבים צריכים לך!