החזיק בדרך
הוריות ד ע"א
"אמר לו בן עזאי: מאי שנא מן היושב [בביתו?
- שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה לו אפשר שישמע].
שפיר קאמר ליה רבי עקיבא לבן עזאי!
אמר רבא: החזיק בדרך איכא בינייהו, לבן עזאי חייב - דהא בביתיה איתיה, לרבי עקיבא פטור - דהא החזיק בדרך".
הנחת המוצא של הסוגיה היא, שמי שיכל לברר ולדעת שבית דין חזרו בהם ולא בירר, עליו להביא קרבן על כך. דרישה זו לברר ולדעת את האמת מובעת במסכת אבות פרק ד משנה יג:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.
למסקנת רבא, מודה בן עזאי שמי שנמצא במדינת הים ולא היתה לו שום אפשרות לדעת שבית דין חזרו בהם, שפטור הוא. אולם כל עוד הוא נמצא בעיר ולמרות טרדותיו יש לו אפשרות כלשהי ללמוד ולברר, חייב הוא לנצל עד תום את יכולתו.
בן עזאי לשיטתו במסכת סוטה פרק ג משנה ד:
מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ.
לדעתו חובה לְמַצּוֹת ולדעת כל בדל ידיעה בתורה, שמא תִּמָּצֵא בה תועלת.
ודומה לכך במסכת אבות פרק ד משנה ב:
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה.
ובעניין זה של דרישתו למושלמוּת הוא היה נאה דורש ונאה מקיים, כמו שאמרו במסכת סוטה פרק ט משנה טו: מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים.
וכאשר רבא ואביי היו חשים שניתן לברר אצלם כל ידיעה בתורה היו מכריזים: "הריני כבן עזאי בשוקי טבריא".
והלכה כרבי עקיבא הסובר 'שלא נתנה תורה למלאכי השרת', ודרך בני אדם שכיון שהחזיק בדרך כבר אינו עסוק בדברים אחרים.
נפקא מינהּ:
פסקים רבים שנתפרסמו בספרי הפוסקים המפורסמים, נדחו לאחר מכן בראיות או בסברות ברורות בידי הפוסקים האחרונים.
הכלל הוא שהלכה כבתראי, מה גם ש'שמואל ובית דינו קיים' וניתן לראות בעין את צידקת האחרונים, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.
ועם זאת, אפשר שמי שאינו בר הכי לאסוקי כל שמעתתא לתכליתהּ, והוא נסמך על מנהג אבותיו, או על אחד הפוסקים המפורסמים, כמו הרמב"ם, השו"ע, הרמ"א, או המשנה ברורה, אפשר שהוא נידון כ'מחזיק בדרך', שאינו פנוי לגלות אימתי 'חזרו בהן'. ואם נטיהו מאותה 'דרך שהחזיק בה', אותה דרך תחדל מלהחזיק אותו, ועלול הוא לזלזל במנהגות או בפסקי הספרים.
