מי לא הוציא את עצמו מהכלל?

הרב דב קדרון

מנחות לז ע"א

תוספות (ד"ה או קום) כותבים שבעולם הזה אין אדם בעל שני ראשים שיכול לחיות, אבל יש במדרש שאשמדאי הוציא מתחת הקרקע אדם אחד שיש לו שני ראשים לפני שלמה המלך, ונשא אשה והוליד בנים כיוצא בו בשני ראשים, וכיוצא באשתו בראש אחד, וכשבאו לחלוק בנכסי אביהם, מי שיש לו שני ראשים רצה לקבל שני חלקים, ובאו לדין לפני שלמה. ומוסיף בשיטה מקובצת שבא שלמה בחוכמתו, והרתיח מים, וכסה אחד מן הראשים, ושפך הרותחים על ראש השני. מחמת צער הרותחים צעק אותו אדם בשני הראשים. אמר שלמה שמכאן מוכח ששני הראשים הם איש אחד.

אפשר לומר שגם עם ישראל הוא כמו גוף עם כמה ראשים, על פי הניתוח העמוק של מרן הרב קוק זצ"ל שבעם ישראל יש שלוש תנועות אידיאולוגיות בדורות האחרונים: א. התנועה האורתודוכסית, הדואגת לציבוריות דתית. ב. התנועה הלאומית, הדואגת לציבוריות לאומית. ג. התנועה האוניברסלית, הדואגת להשפעה הכלל עולמית של עם ישראל.

ראשי ומייצגי התנועות הללו הם ראשים שונים של גוף אחד, וככל שהם יעמיקו ויבינו וישכילו ששלושתם מייצגים את אותו עם, כך ייטב.

אולם, יש אנשים בודדים שיצאו מן הכלל, כמו הבן הרשע שמוזכר בהגדה של פסח שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר. ואחד הסימנים שלפיהם ניתן לבחון עניין זה הוא: מה מרגיש המייצג של הראש האחד כאשר שופכים מים רותחים על האנשים ששייכים לראש השני: אם הוא מצטער בצרתם, כמו שרוב העם מתאחד בזמן אסון, זהו סימן שלא הוציא את עצמו מן הכלל.