לא לשותפות עם נכרי / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

בכורות ב ע"ב

והא אמר אבוה דשמואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה, ונשבע לו בשם עבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה: לא ישמע על פיך!

בכל בוקר אנחנו מברכים "שלא עשני גוי", אבל הרי העובדה שלא נעשינו גויים היא חד פעמית. פעם אחת נולדנו יהודים, ומאז ועד היום זוהי עובדה מוגמרת, אז על מה יש לברך בכל יום?

תשובה מעניינת לשאלה זו מביא המגן אברהם בשם 'המקובלים' (אורח חיים, סימן מו ס"ק י) שברכה זו היא משום שבכל לילה עולה הנשמה למעלה, ויש סכנה שתדבק בה מנשמת גוי, לכן כאשר אדם מתעורר בבוקר, וברוך ה' הוא עדיין יהודי שרוצה להתפלל, הרי שזוהי עדות שלא נדבקה בו נשמה לא ראויה, והוא מברך על כך "שלא עשני גוי" (ראה אמרי אמת, פרשת שופטים, לא ידועה השנה ד"ה "איתא בספר הזכות").

אולם מה הכוונה שתידבק בו נשמת גוי? מה אמור אדם להרגיש אם נדבקת בו נשמת גוי?

תשובה מעניינת, יסודית וחשובה לשאלה זו, אומר רבי פנחס מנחם, ה'פני מנחם' מגור (פני מנחם, כי תשא תשנ"ה, סעודה ג - מאמר א, ד"ה "ושם אלקים אחרים לא תזכירו"), כשהוא משתמש בדברי הגמרא הללו כדי לבסס את הרעיון.

'נשמת גוי' שנדבקת באדם, הוא מסביר, פירושה חשיבה גויית. חשיבה כזו שרואה מולה את העולם הזה ותו לא. חשיבה שאיננה מסוגלת לעלות למעלה מהצלחת, מהכסף, ומהחומר בכלל, ורואה את העולם שמולה כחזות הכל.

זהו בעצם יסודו של היצר הרע. המקום שבו האדם הולך אחרי דיבורים רעים ומעשים רעים, משום שהוא מדמה לעצמו שאלו הם החיים עצמם, ואלו הם הדברים שאכן יכולים לשנות משהו בעולם.

במקום הזה, האדם יכול להיות צדיק וישר, ולעשות מעשים נפלאים, טובים וטהורים, אולם ברגע שנדבק בו משהו מכל אותם דברים שליליים, הדבר מעיב על כל ההגדרה שלו, הוא כבר איננו יהודי טהור וקדוש, אלא ייתכן שהוא נכנס כבר להגדרה שונה, הגדרה שיש בה משהו מנשמתו של גוי.

לכן, הוא מסביר, אסור לו לאדם לעשות שותפות עם גוי, והכוונה היא לשותפות פנימית: לשותפות מחשבתית עם חשיבה גויית, משום שדבר כזה מוביל לעבודה זרה.

זהו המקום שבני ישראל עובדים לעגל, כאשר הם רואים שמשה רבינו לא יורד מההר, ובטוחים שעגל הזהב הוא זה שיושיע אותם, לא בגלל שהם ביקשו לעזוב את הקדוש ברוך הוא, אלא משום שהם רצו לעזור לו מעט עם צורת חשיבה חומרית, מגושמת. אלא שדי היה בדבר זה בכדי לשנות את הגדרתם להגדרה של עובדי עבודה זרה.

משום שאין מקום אצל היהודי שיכול להכיל שותפות עם גוי. אין מקום אצל היהודי שיכול להכיל חשיבה של גוי, דיבור של גוי, מעשה של גוי.

יהודי הוא כולו קודש, וכל מעשיו הם למען שמו באהבה. ללא מגע יד אדם.