פליאת המשנה שכיר על הט"ז

הרב דב קדרון

מנחות כג ע"א

תוספות (ד"ה הוא) מסבירים שכאשר אדם היה מביא לוג שמן למנחה, תמיד היה נשאר קצת שמן בכלי, כי למרות שצריך להשתמש בכל הכמות של השמן, מכל מקום לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואי אפשר שלא יישאר משהו בכלי.

מכאן הבין בעל משנה שכיר (מועדים נס חנוכה הנס בשמונת ימי החנוכה) שמה שנתנו חז"ל (במנחות פח,א; פט,א) שיעור לכמות השמן למנורת בית המקדש ללילה אחת חצי לוג, זהו מלבד מה שנשאר דבוק בדופני הכלי. שהרי לא מסתבר להטריח את הכהן המטיב ונותן שמן במנורה להטיף מהכלי כל מה שדבוק בדופנו.

מכאן הוא הקשה על הט"ז (או"ח סימן תרע ס"ק א) שתירץ את הקושיה המפורסמת למה קבעו את חנוכה שמונה ימים, שהרי כיוון שהיה די שמן להדליק לילה אחד נמצא שלא נעשה הנס אלא לשבעה ימים. ותירץ שלמפרע אנו רואים שגם בלילה הראשון היה נס, על פי מה שכתוב בספר הזוהר שהקב"ה עושה נס ליתן ברכה רק במה שיש כבר בעולם, ואפילו הוא דבר מועט, אז הוא יתברך נותן ברכה להרבות המעט, אבל בדבר ריק אין שייך בו ברכה, ומכאן מוכח שלא כל השמן דלק בלילה הראשון, כי אילו דלק כל השמן בלילה הראשון לא היה מקום לנס לחול על שום דבר, אלא ודאי שגם בלילה הראשון היה נס שנשתייר שמן, ועל אותו השיור באה הברכה שנעשה שם נס להרבות אותו.

אולם על פי המבואר כאן שתמיד נשאר קצת שמן בכלי, מעבר לכמות הנדרשת, תירוץ הט"ז לא נכון, כי עדיין יכול להיות שכל כמות השמן שהייתה מיועדת עבור לילה אחד דלקה בלילה הראשון, ועדיין נשאר קצת שמן בכלי שעליו יכול היה הנס והברכה לחול. ומסיים: "וכבר שאלתי זאת לכמה תלמידי חכמים ואין פותר אותם לי, ובאמת היא פליאה נשגבה בעיני".