מי אתה באטי בר טובי?
עבודה זרה עו ע"ב
"הסכין - שפה והיא טהורה.
אמר רב עוקבא בר חמא: ונועצהּ עשר(ה) פעמים בקרקע.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ובקרקע שאינה עֲבוּדָה".
סימן לדבר,
לתיקון הסכין אשר 'נברא לקצר ימיו של אדם' (מסכת מידות ג משנה ד) נחוץ 'נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ' (דברים כא, ד), כמו בפרשת מציאת חלל ועגלה ערופה.
ובהמשך הסוגיה:
"כי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר דצה עשרה זימני בארעא, פסק הב ליה למר יהודה.
אמר ליה באטי בר טובי: וההוא גברא לאו בר ישראל הוא?
א"ל: מר קים לי בגויה, ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי, אמר ליה: אידכר מאי עבדת באורתא".
אותו באטי בר טובי שנכשל בדבר איסור, לא היה מאותם הצדיקים שנאמר עליהם: "השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן?!".
מקורות וראיות נוספים לאופיו המפוקפק של באטי בר טובי:
במסכת קידושין דף ע ע"ב הכריז רב יהודה: "בטי בר טוביה ברמות רוחא, לא שקיל גיטא דחירותא", כלומר שחצנותו של אותו באטי נבעה מכך שהוא היה במקורו עבד כנעני, והוא לא שוחרר כדת מעולם.
בסוגייתנו שבור מלכא הקדים בחלוקת האתרוג את באטי למר יהודה שהיה חכם ששמועותיו מצויות בגמרא. זה מורה על מעמדו הציבורי הרם של באטי, ושהיה מקדים עצמו לתלמידי חכמים. שאילו היתה בו דרך ארץ היה מצטנע אחרי מר יהודה.
וכמו שאמרו במסכת בבא בתרא דף טז ע"ב:
"אמר רבי יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו... {לעומת הכתוב} (בראשית ל"ה) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו... מדאקדמיה - אדבורי אדבריה {הנהיגו לפניו}, ומדאדבריה - שמע מינה: תשובה עבד בימיו".
המילה 'באטי' מלא א' מופיעה בעוד מקום אחד בש"ס, במסכת עבודה זרה דף לט ע"א.
שם מסופר על רבה בר בר חנה שניקלע ל'אקרא דאגמא', והביאו לפניו מאכל דגים.
שמע אדם אחד שהיה קורא לו 'באטי'. אמר: אם הוא קורא לזה 'באטי' - הרי שיש בזה דבר טמא! והוא לא אכל ממנו.
בבוקר הוא בחן את המאכל ומצא בו דבר טמא. קרא על עצמו את הפסוק: (משלי יב, כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן.
השם 'באטי' איפא הוא שם של דג טמא:
מקור
ומניין ששמו של האדם גורם?
במסכת יומא דף פג ע"ב מסופר על רבי מאיר שפגש אדם ששמו 'כידור'. אמר: מכאן שאדם רשע הוא, שנאמר (דברים לב, כ) כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה. ואכן אותו אדם ניסה לגנוב את כספם של החכמים, והרג את אשתו.
