לגנוז את בגדי הלבן / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

חולין קיז ע"א

הניחא לרבנן דאמרי: והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה.

הרעיון לפיו בגדי הלבן של הכהן הגדול ביום הכיפורים צריכים גניזה, מקבל גוון עמוק, משמעותי ומרגש כאשר הם מגיעים לפתחו של הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות, כח, פרשת מסעי, סעיף ח).

הרבי, שהרים עולה של תשובה בדור שהתנער מאפר השואה, לוקח את בגדי הלבן של הכהן הגדול כמשל לעטיפות הרגשיות, הרוחניות ובעיקר השיפוטיות שאיתן אנחנו עוטפים את נפשנו היטב, ואומר שזה היה בדיוק המהלך שביקש הכהן הגדול להסיר.

הכניסה אל קודש הקודשים, היא שיא השיאים של עבודת הקודש, היא האירוע המשמעותי ביותר בחייו של הכהן הגדול, ובמידה גדולה גם האירוע המשמעותי ביותר של כל עם ישראל שצופים בו נכנס, ויודעים שהוא כרגע מתעלה בשמם לדרגה שאף אחד אחר בעם לא יכול להגיע אליה.

אבל דווקא בגלל שהאירוע הזה נערך ביום כיפור, יום של תשובה, הוא חייב להיות אירוע שלא מסמל סופה של דרך, אלא תחילתה של דרך. משום שכל הרעיון של עשיית התשובה, הוא המקום שבו אדם פושט מעליו את לבושי הנפש שעטפו אותו ואומר (רמב"ם הלכות תשובה ב, ד) "איני אותו האיש שעשה אותן המעשים", אני אדם חדש ואחר לגמרי, אדם שלא מוגבל באופן שבו הוא נשפט קודם לכן, ויש לו את הכוחות להגיע למחוזות אחרים לגמרי שהוא לא חשב שיוכל להגיע אליהן.

זה המקום שבו בעלי תשובה עולים על הצדיקים, מכיוון שכמי שחוו את החוויה הזו פעם אחת, הם יודעים שהיא קיימת, הם יודעים שהדרך יכולה עוד להמשיך, וכל דרגה שהושגה קודם, יכולה להיות זניחה כלפי דרגות חדשות שעוד ניתן יהיה להשיג בעוד רגע.

במקום הזה, גניזת בגדי הלבן של הכהן הגדול אחרי יום כיפור, היא מסר עמוק לכל מי שחזה בו נכנס ויוצא בשלום מן הקודש:

דעו לכם, גם המקום הרוחני הנעלה ביותר שהצלחתי להעפיל אליו ביום הקדוש ביותר, ובמקום הקדוש ביותר, יכול להיות רק מדריגה לקראת הצעד הבא, כך שבגדי הלבן שלבשתי כבר לא יהיו רלוונטיים עוד, משום שאצטרך בגדים חדשים שיתאימו למקום רוחני ונפשי חדש לגמרי.

כמי ששומעים את המסר הזה, עלינו רק להפנים ולזכור שלמרות השיפוטיות העוטפת אותנו, ומאיימת על פריצות הדרך הרוחניות שעוד נכונו לנו, אנחנו יכולים ומוכרחים לעשות את זה. אנחנו רק צריכים לגנוז את הבגדים הקודמים, גם בגדי הלבן, ולהתקדם קדימה בדרך העולה בית א-ל.