לדעת למה אפשר לשאוף

הרב דב קדרון

מנחות יח ע"א

יוסף הבבלי, שהיה תלמידו של רבי אלעזר בן שמוע, שאל אותו פעם שאלה הלכתית, והתשובה הייתה: כשר. הוא המשיך לשאול את אותה שאלה שוב ושוב, ורק בפעם הרביעית, כשענה לו שלדעת רבי אליעזר התשובה היא: פסול, צהבו פניו מרוב שמחה. הוא הסביר שידע שההלכה היא: כשר, אבל בגלל ששמע פעם מרבי יהודה שלדעתו זה פסול, ולא מצא אף אחד מתלמידיו שאמר כך, הוא חשש שאולי הוא שכח מה בדיוק אמר לו רבי יהודה, לכן הוא שמח כשהתברר לו שלא שכח ולא טעה. לאחר מכן:

זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע, אמר: אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר, קרא עליו המקרא הזה: מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו'.

החזון איש (אמונה ובטחון ג,כ) כתב על כך:

דברי חז"ל כשמן הטוב יורד לעצמות, להלהיב הלבבות לאהבת התורה ולשעשע על זיו חמדתה, עד שכלתה נפשו של יוסף הבבלי באבדת הלכה אחת, ואשר צהבו פניו לחדות עוזו בהחזרת אבדתו, ואשר התפעלות נפשו של רבי אלעזר על אהבת תלמידו הזליגו את עיניו דמעות של גיל.

הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (ימלא פי תהלתך, תורה, מה אהבתי תורתך) הוסיף שמדובר בדין שבכלל לא נפסק להלכה, אבל בכל זאת זה תורה, והיה לו כל כך כואב ולא הייתה לו מנוחה כשלא מצא מי שאומר כמותו. הוא הוסיף שבדורנו אנו רחוקים מלהיות בכזו מדרגה של שמחה, אבל אנו רוצים לדעת עד כמה לשאוף, שיהא כל כך שמחה לתורה, וכל כך צער כשנאבד ממנו, ולשאוף למדרגה כזו.