להתחבר יחד לקדושה / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

חולין עח ע"א

כדתניא: וטמא טמא יקרא - צריך להודיע לרבים, ורבים מבקשים עליו רחמים, וכן מי שאירע בו דבר - צריך להודיע לרבים, ורבים מבקשים עליו רחמים.

התוועדויות, טישים, דיבוק חברים וחסידים יחד. מאיפה מגיעים כל אלו? למה שהאדם לא יעבוד את עבודת השם שלו לבדו, ללא דיבוק החברים?

תשובה יסודית וחשובה לשאלה זו, שמלווה את כל המהלך החסידי שהביא את דיבוק החברים לקדמת עבודת השם, מביא רבי שלום נח, ה'נתיבות שלום' מסלונים בשמו של רבי אברהם מקאליסק (נתיבות שלום, בראשית עמ' רנג).

כאשר אדם נטמא, אומר רבי אברהם מקאליסק, הוא פונה לרבים והם מבקשים עליו רחמים, אבל מה יש ברבים שאין ביחיד? איזה כח יש באותם רבים שהיחיד אינו יכול להשיג?

מסביר רבי אברהם מקאליסק, שהכח שיש ברבים הוא בעובדה שמכיוון ויש כאן קבוצה גדולה של אנשים, ישנה סבירות גבוהה שאחד מאותם האנשים הוא אדם ראוי שתפילותיו מתקבלות, ולכן כאשר יוצאת תפילה ובקשה מעומק הלב לרחמים, והתפילה הזו מתקבלת למעלה כתפילה ראויה, מפני שבין קולות התפילה הבוקעים למעלה ישנו קול מתוק וטהור שנשמע מפי אותו אדם ראוי, אזי הרחמים יוצאים ממקומם ומחפשים היכן בדיוק עליהם להשפיע.

זהו פירוש הפנימי בדברי הגמרא "ורבים מבקשים עליו רחמים", היינו שהרחמים מבקשים, מחפשים ותרים היכן עליהם לשרות ועל מי עליהם להשפיע, ומכיוון שהם רואים שהקריאה הטהורה לרחמים הגיעה ממקום שיש בו רבים שהם כאיש אחד בלב אחד, אזי הם כבר לא עושים את החשבון הקטנוני, שורים על הרבים ולא מבחינים בין מי שראוי ומי שאינו.

רעיון זה יש בכוחו ללמד עד כמה הדביקות בחבורה של מבקשי השם חשובה, לא רק כעניין כללי, אלא כעניין שיש בכוחו להשפיע עלינו בפועל.

זה נוגע לרחמים, אבל זה גם נוגע, מוסיף הנתיבות שלום, ליראת שמים, משום שגם היא מגיעה לקבוצה ושורה עליה, וכך גם אם ישנו אדם בודד שאולי אינו ראוי מצד עצמו לקבל את אותן הארות עליונות, הרי שמכיוון והוא מצוי בתוך קבוצה קדושה וטהורה, שורים עליו אותם האורות ומאירים גם עליו.