מה הבעיה בשולחן מסתובב?

הרב דב קדרון

מנחות ז ע"א

אבימי, שהיה רבו של רב חסדא, שכח את מסכת מנחות והלך לרב חסדא תלמידו כדי שיזכירו. על כך הגמרא שואלת למה לא אמר לרב חסדא שיבוא אליו, ומתרצת  שסבר: הכי מסתייעא מילתא טפי, ומפרש רש"י: משום "יגעתי ומצאתי".

מכאן הוכיחו כמה מבעלי המוסר האחרונים שמה שאמרו חז"ל "יגעת ומצאת תאמין", אין הכוונה רק ליגיעה בתורה בלימוד עצמו, אלא גם ההכנה ללימוד, ההילוך ללמוד, כלולים ביגיעה, ועל ידי כן זוכים לקנות ולהבין את דברי התורה הקדושה.

רבי יוסף בן משה זצ"ל, תלמידו המובהק של בעל תרומת הדשן, כותב (לקט יושר חלק ב (יורה דעה) עמוד לט ענין ב (שרבו התייחס לבחורים עשירים מפונקים שעשו להם שולחנות מסתובבים, שעליהם היו הרבה ספרים, וכאשר רצו ספר מסוים סובבו את השולחן והספר הגיע אליהם, ואמר שלא טוב הם עושים, אלא אדרבה, כאשר אדם מחפש ספר וטורח טורח גדול להשיגו אז הוא זוכר יותר טוב את מה שרצה ללמוד.

כיוצא בזה דרשו במסכת בבא בתרא (ח,א):

והם תכו לרגלך - תני רב יוסף: אלו תלמידי חכמים, שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. ישא מדברותיך - לישא וליתן בדבורותיו של מקום.

וכותב על כך בעל האור זרוע (חלק א - אלפא ביתא סימן י): "דזכות הגלות שהוא גולה עומד לו לעזר שיצליח בתורה", כמו שמסופר על אבימי במסכת מנחות.