להשפיע על העולם / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

חולין כב ע"א

כשר בתורין פסול בבני יונה, כשר בבני יונה פסול בתורין, תחלת הציהוב - בזה ובזה פסול.

האתגר הגדול של עובדי השם, הוא ברגעי המפגש שלהם עם העולם החומרי. כל עוד הם נמצאים בתוך כותלי בית המדרש, עסוקים בענייני הקדושה, הרי שקרבת האלוקים מורגשת ונוכחת אצלם, אבל מרגע שהם יוצאים אל העולם, מתחילה אצלם השאלה הגדולה: עד כמה ניתן להכניס את ראשנו בתוך חומריות העולם, איפה עובר קו הגבול שבין הרצוי והלא רצוי במגע עם העולם הזה?

תשובה נפלאה, מורכבת ועשירה לשאלת חיים זו מעניק רבי אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך, פרשת שלח ד"ה "או יאמר וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען"), כשהוא משתמש בדברי המשנה שלנו לייצר את קווי המתאר עבור עובדי השם.

'יונה', כך הוא מסביר, הוא כינוי לכל צדיק שלא פוסק לרגע מתחושת החיבור והקשר לריבונו של עולם, ולמה?

מכיוון שהקשר בין היונים ובין עצמם הוא מיוחד ואבסלוטי כל כך, עד כדי שהמדרש משתמש בדוגמתם בכדי לתאר את אופיים של ישראל (שיר השירים רבה א, יד) "מה יונה אינה מחלפת את בת זוגה, כך ישראל אין מחליפים את א-להיהם".

הרעיון הזה, מסביר רבי אלימלך, נוגע בנימים דקים מאוד. החלפת הא-ל, היא לא רק פעולה גסה של בחירת אלהים אחרים, אלא היא נוגעת גם בעובדה שמי שאכן מגלם את דמות ה'ישראל', הזה לא מפסיק לראות בכל דבר את החיבור והקשר למי שאמר והיה העולם.

דמות זו, היא דמות הצדיק שממצה את מלא פוטנציאל ה'ישראליות' כפי שהיא מתוארת במדרש. הצדיק מהזן הזה, רואה בכל מהלך ממהלכי החיים שלו כיצד הקדוש ברוך הוא מחובר ונוכח בו.

דווקא צדיקים מזן שכזה, ממשיך רבי אלימלך ומסביר, יכולים לחבור לעולם, להכנס לתוכו, ו'להשפיע מבפנים', משום שהם כלל לא רואים את העולם כמציאות שנפרדת מהנוכחות האלוקית.

אלא, שכאן צריכה לבוא הערת הסתייגות: כולנו רוצים ושואפים לראות אלוקות בכל פינה מפינות העולם, אלא שיש כאלו שכבר הגיעו למקום כזה, הם כבר 'יונים', ויש כאלו שנמצאים בדרך לשם, אבל הם עדיין לא הגיעו.

בנקודה זו חובר רבי אלימלך לדברי המשנה שלנו ומסביר כי הצדיקים שכבר הצליחו להביא את עצמם למקום המושלם של ה'יונה', מכונים במשנה בשם 'תור', שפירושו יונה בוגרת, כזו שכבר השיגה את שלימות המציאות שהיא אמורה להגיע אליה.

כנגד סוג זה, ישנם אבל 'בני יונה', היינו עובדי השם שעדיין לא הגיעו אל היעד, הם בדרך, הם עובדים על זה, אבל הם עדיין לא יכולים לומר שהם אכן רואים את האחדות האלוקית בכל דבר.

כאן אומרת לנו המשנה את הכלל הבא: "כשר בתורין פסול בבני יונה", לאמור - מה שכשר לצדיק המכונה 'תור', לא כשר לצדיקים המכונים 'בני יונה'. הצדיק שמכונה 'תור', יכול לבוא במגע אינטנסיבי עם העולם, ולשנות אותו מבלי להפגע, אבל הצדיק שהוא 'בן יונה', צריך להישמר. הוא עדיין לא הגיע למצב שבו העולם לא משפיע עליו, ולכן הוא לא יכול להרשות לעצמו את העיסוק האינטנסיבי עם העולם שצדיק הראשון עוסק בו.

ממשיכה המשנה ואומרת: "כשר בבני יונה פסול בתורין", לאמור - סוג עבודה מוגבל ומצומצם שכשר ל'בני היונה', משום שהוא אינו חורג באופן משמעותי מגבולות הקדושה ובית המדרש, פסול עבור ה'תורים'. משום שצדיק שיש ביכולתו הרוחנית להשפיע על העולם ואינו עושה זאת, חוטא לתפקידו לא פחות ממי שלא מסוגל להשפיע על העולם ומנסה לעשות את זה בכל זאת.

אלא, שלמרות כל זאת מסיימת המשנה ואומרת: "תחלת הציהוב - בזה ובזה פסול", כשהכוונה הפנימית של אמירה זו היא - שאם אדם רואה בעצמו שמשהו מושך אותו, וגורם לו 'ציהוב', זאת אומרת הנאה פיזית וחומרית, בדוגמת הביטוי "צהבו פניו" שמתייחס לתחושת סיפוק, עליו להשמר מכך, ולא משנה איזו דרגה השיג ומה הן יכולותיו.

העובדה שהעולם מושך את הצדיק, צריכה להיות עבורו תמרור אזהרה, משום שכל מה שצריך למשוך אותנו בעולם הוא דבר אחד בלבד: לעשות לו יתברך נחת רוח.