עטיפה מרעננת  / רפי זברגר

מנחות מט  ע''א-ע''ב
 

הקדמה

בתחילת המשנה בדף שלנו למדנו את ההלכות הבאות:

התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה.
רש''י על המשנה כתב כי הסברם של הדינים יובהר היטב בגמרא. נלמד את הגמרא בתורף המאמר, ומתוך כך נבין את ההלכות השנויות במשנתנו. 

הנושא

בעא מיניה רבי חייא בר אבין מרב חסדא: ציבור שאין להן תמידין ומוספין אי זה מהן קודם?

שואל רבי חייא את רב חסדא מה הדין כשאין מספיק כבשים ביום שמקריבים מוסף? מה קודם, קרבן תמיד או קרבן מוסף?

היכי דמי,  אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה – פשיטא, תמידין עדיפי דהוו להו תדיר ומקודש,

מנסה הגמרא להבין אל איזה מצב השאלה: אם מדובר על תמיד ומוספים של אותו יום, ברור ופשוט כי תמיד עדיף כיוון שהוא גם תדיר (כל יום, בקר וערב) וגם מקודש. נלמד שני הסברים ברש''י מדוע תמיד מוגדר מקודש:

1. תדיר בכל יום ומקודש, שהיום יום טוב הוא, דאי לאו יום טוב ליכא מוסף, ומוספין לא הוו אלא מקודש.   קרבן התמיד אשר מוקרב ביום טוב שיש בו מוסף, זוכה ומקבל מקדושתו של המוסף גם לעצמו.
2. לשון אחר: תמידין מקודשים קודם מוספים, דתמידין קרבי ברישא.
   לפי הלשון שניה קרבן תמיד קדוש מכוח העובדה שהוא קודם למוסף, ולכן הוא ''קדוש'' יותר.

אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא - תמידין עדיפי שכן תדיר, או דלמא מוספין עדיפי דהוו להו מקודש.

מסיקה הגמרא כי השאלה מתייחסת ליום טוב שכבר הקריבו בו את קרבן התמיד, ועתה נשארו רק כבשים המספיקים או למוסף של אותו יום, או לתמיד של מחר. הספק הוא בין תדיר למקודש. שהרי התמיד תדיר יותר (במקרה זה התמיד אינו מקודש לפי שני ההסברים, כיוון שהוא שייך למחרת יום טוב), אך המוסף מקודש יותר.

אמר ליה, תניתוה: התמידין אין מעכבין את המוספין, ולא המוספין מעכבין את התמידין, ולא המוספין מעכבין זה את זה.

רב חסדא מנסה לפשוט את השאלה מתוך משנתנו שציטטנו בהקדמה. תוך כדי ניסיון להבנת המצבים עליהם דברה המשנה:

היכי דמי? אילימא דאית ליה ולקדם, והתניא: מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, תלמוד לומר (ויקרא ו', ה'):  וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, ואמר רבא: העולה עולה ראשונה,

רב חסדא שולל את האפשרות כי המשנה מדברת על קדימות הקרבת הקרבנות, שהרי לומדים מהפסוק בספר ויקרא (המצוטט)  כי עולת התמיד קודמת לכל הקרבנות, אם כן, אין בכלל הווא אמינא להקדים את קרבן מוסף.

אלא פשיטא דלית ליה, ואי דיומיה אמאי? תדיר ומקודש תדיר עדיף!

אלא ככל הנראה משנתנו מדברת במצב שאין מספיק כבשים להקריב, ושוב מנתחת הגמרא: אם מדובר על קרבנות יום טוב, הרי כפי שאמרנו לעיל, ברור ופשוט שיש להקריב את קרבן התמיד, שהרי הוא גם תדיר וגם קדוש (לשני ההסברים לעיל)

אלא לאו דלמחר, וקתני אין מעכבין זה את זה, אלמא כי הדדי נינהו.

אלא חייבים לומר, כי משנתנו מדברת בדיוק על מקרה הספק של רבי חייא, שכבר הקריבו קרבן תמיד, ואין מספיק כבשים למוסף של היום ולתמיד של מחר. ומתוך שהמשנה פסקה כי התמידין אינם מעכבים את המוספים וכן להיפך, משמע שהם באותה דרגה ורמה, ואיזה קרבן שירצו יקדימו, וזו פשיטת ספקו של רבי חייא.

אמר ליה אביי: לעולם דאית להו ולקדם, ודקא קשיא לך שלא יהא דבר קודם, מצוה בעלמא הוא.

דוחה אביי את ההוכחה ואת האוקימתא של המשנה, וטוען כי משנתנו עוסקת במצב שיש מספיק קרבנות, ועל השאלה איזה קרבן להקדים. ולגבי ההוכחה מהפסוק כי יש להקדים בכל מקרה את קרבן התמיד, אומר אביי, כי זהו רק דין לכתחילה. אמנם מצווה להקדים, אך אם לא הקידמו, גם כשר וניתן להקריב את קרבן התמיד גם אחרי קרבן מוסף. לאור זה יוצא כי המשנה מדברת במישור של דיעבד.

מהו המסר?

ההסבר הראשון של רש''י לעיל, המגדיר את קרבן התמיד ביום טוב כתדיר ומקודש, כיוון שקרבן התמיד ''זוכה'' לקדושתו מכוח היום המקודש (יום טוב) יכול ללמדנו מסר מעניין לחיים.
דברים שאנו נוהגים לעשות באופן תדיר ושוטף, יכולים להיות ''משעממים'' באנליים ומכוח זה עלולה לרדת משמעותית המוטיבציה להמשך ביצועם חדשות לבקרים. אך אם ''נעטוף'' אותם בשינויים מרעננים, ונוסיף להם מימדים חדשים וטובים, הרי ''הפכנו'' את התדיר בלבד להיות ''תדיר ומקודש''. להיות משהו מיוחד ששוה יותר, מעניין יותר, ''קדוש'' יותר וכן הלאה.
אם ננסה ליישם עיקרון זה, הרי שנשתדל לעטוף גם את המעשים הרגילים היומיומיים שלנו ב''טעמים'' חדשים, אולי ''ריחות'' נוספים, אולי שינויים מרעננים אחרים, הכל כדי להגביר את המוטיבציה והרצון להמשיך ולהתמיד במעשים החשובים התדירים שלנו, עם יותר חשק ויותר סיפוק. 

המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]