גבולות גזרה בהלכה ובחינוך / רפי זברגר
מנחות מב ע''א
הקדמה
אנו ממשיכים בדיני ציצית, ובמאמר זה נתמקד במיקום הציצית בבגד של ארבע כנפות.
הנושא
תנו רבנן: הטיל על הקרן או על הגדיל כשירה, רבי אליעזר בן יעקב פוסל בשתיהן.
ישנה מחלוקת תנאים מה דין ציצית הנתונה בקצה הבגד - על קרן הבגד, או על החוט העבה יותר בקצות הבגד (גדיל). חכמים מכשירים את הציצית, ורבי אליעזר פוסלה. לדעתו של רבי אליעזר אין להטיל את הציצית בקצוות הבגד, וגם לא על הגדיל, אף אם הוא רחוק מהקצה.
כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב: ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן שנאמר (במדבר ט''ו, ל''ח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, כמאן? כרבי אליעזר בן יעקב
מציינת מצטטת את דברי רב הסובר כי ציציות חייבות ''לנטוף'' על קרן הבגד, משמע שהן מחוברות במרחק מהקצה, וקובעת כי פסק הלכה זה מתאים לדעתו של רבי אליעזר בברייתא לעיל.
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: וצריך שירחיק מלא קשר גודל.
רבי יעקב בשם רבי יוחנן קובע כי המרחק המינימלי של הציצית מקצה הבגד חייב להיות ''מלא קשר גודל''. רש''י מסביר שיעור זה כאורך ציפורן אגודל עד הפרק הראשון של האצבע.
ואיצטריך דרב פפא ואיצטריך דרבי יעקב!
הגמרא מתייחסת לדברי רב פפא מהדף הקודם, שם הוא פסק כי יש להטיל ציציות במרחק הקטן משלש אצבעות.
עתה שואלת הגמרא מדוע צריך את שני השיעורים, של רב פפא שם, וגם רבי יעקב אצלנו.
דאי מדרב פפא, הוה אמינא תוך ג' דלא לירחיק טפי וכמה דמקרב מעלי, איצטריך דר' יעקב.
עונה הגמרא אם היינו לומדים רק את השיעור המכסימלי של שלש אצבעות, היינו יכולים לפסוק כי אין שיעור מינימום, וגם אם הטיל את הציציות על הגדיל בקצות הבגד יהיה כשר, לכן פוסק רבי יעקב שיעור מינימום.
ואי מדרבי יעקב, הוה אמינא מלא קשר גודל דלא ליקרב טפי, וכמה דרחיק מעלי, צריכא.
ואם היה רק את שיעורו המינימלי של רבי יעקב, היה אפשר לחשוב שאין מרחק מכסימלי, וגם אם הרחיק את מיקום הציציות יותר משלש אצבעות מקצה הבגד יהיה כשר, לכן פסקנו גם את פסקו של רב פפא להגביל את המרחק.
רבינא ורב סמא הוו יתבי קמיה דרב אשי, חזייה רב סמא לקרניה דגלימיה דרבינא, דסתר ובצר ממלא קשר גודל.
מספרת הגמרא כי שני תלמידי רב אשי, רבינא ורב סמא ישבו לפני רבם. תוך כדי הבחין רב סמא בציציות של רבינא חברו שהחור בו היו הציציות נקרע, ובכך קטן המרחק בין הציציות לקצות הבגד לפחות מ''מלא קשר אגודל''.
אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יעקב?
רב סמא שאל את רב אשי רבם, האם הוא לא סובר כרבי יעקב שלמדנו לעיל, הפוסל ציצית הנטולות במרחק קצר כזה?
אמר ליה: בשעת עשייה איתמר.
רבינא ענה לרב סמא כי הדין של רבי יעקב שייך רק בעת עשיית הציצית ( וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת) ואמנם בשעת העשייה המרחק היה תקין, אך כאמור לאחר מכן נקרע החור ולכן עתה הציצית קרובה יותר, ואין בזה שום בעיה.
איכסיף.
רב סמא התבייש מתשובה זו, אולי בגלל שלא ידע הלכה זו, אולי שכחה.
אמר ליה רב אשי: לא תתקיף לך, חד מינייהו כתרי מינן.
רב אשי ''הרגיע'' את רב סמא ואמר לו כי רבינא היה חכם ארץ ישראל, וחוכמת רב ארץ ישראלי שווה לחוכמתם של שני חכמי בבל...
מהו המסר?
- למדנו היום כי רצוי להגדיר גבולות גזרה ברורים. לומר מהו השיעור המכסימלי וגם להגדיר את השיעור המינימלי. ניתן לומר כי גבולות גזרה מלמדים אותנו לא להגזים באף כיוון. לא פחות מידי, אך גם לא יותר מידי.
עיקרון זה נכון גם בנושאים חינוכיים, למשל: לא להרבות באיסורים וחסמים, שכן, אף אחד לא אוהב שאוסרים עליו לבצע מעשים שונים. מנגד רצוי מאוד להיזהר שלא ''לפתוח את הסכר'' ולהתיר לעשות כל דבר. שכן, כל אדם, ובמיוחד ילדים צריכים גבולות כדי ''לסדר להם את החיים''.
- עיקרון התשובה של רבינא לרב סמא מאוד מעניין. השיעור של רבי יעקב הנלמד מהפסוק בפרשית ציצית, מלמדנו כי שיעור זה נכון ומחויב אך ורק בשלב עשיית הציצית. אך אם בהמשך יקרע החור והמרחק יקטן אין זה פוסל.
אמנם דין זה נלמד מפסוק, אך נראה כי ניתן ליישמו אף במקומות אחרים בחיים. כל מקום שצריכים לבצע מטלה לפי כללים ברורים ומוגדרים, ואם אמנם הדבר בוצע כדבעי, אך לאחר מכן נשחק או נקרע המקום ואינו עומד בסטנדרטים אין צורך "ליפול מהכסא'' ולפסול את המוצר. החיים מעצם טבעם יוצרים שחיקה, ומאוד רצוי להפנים זאת, ולא להיות כל הזמן במתח רב, האם השיעורים הנדרשים קיימים לאורך כל חיי "המוצר".
כמובן שאם יורדים מסף מינימום מסוים, אנו נאלץ להחליף או לתקן, אך עד אז כדאי לחיות בשלווה ובנחת, ללא מתחים מיותרים.
המאמר לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
