לכתות בכדי להאיר / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

מנחות פו ע"א

זך כתית למאור, ואין זך כתית למנחות.

האם מותר לעקוץ מישהו, לומר לו אולי מילה קצת חריפה, כדי לכוון אותו לדרך הנכונה?

התרבות החסידית מליאה בדוגמאות מהסגנון הזה. אבל גם בין קפלי הגמרא ניתן למצוא אמירות חריפות שנאמרו על ידי חכמים שרצו להעביר מסר לשומעי לקחם. כך גם במהלך ההיסטוריה, כאשר מחלוקות שונות בין חכמי ישראל כללו ביטויים לא קלים כלפי בני המחלוקת שלהם.

אבל, האם זה ראוי? האם זה נכון לדבר כך למישהו, אפילו אם המטרה היא מטרה נכונה וצודקת?

תשובה קצרה קולעת וחדה, אומר רבי מנחם מענדל, הרבי הצעיר מוורקא (שיח שרפי קודש, תצווה ד"ה "כתית למאור"), ובה הוא משתמש בדברי הגמרא הללו.

ה'כתיתה', היא אותה פעולה דוחסת ומקווצת שיכולה להיעשות לזית, אבל גם יכולה להיעשות לנפשו של אדם בשעה שהוא שומע אמירה חריפה שמופנית לכיוונו.

כתיתה זו, אומר הרבי הצעיר, יכולה להיעשות אך ורק אם תכליתה היא 'למאור', היינו להאיר את הדרך לאדם שהולך בטעות בכיוון הלא נכון, ולכוון אותו למקום הנפשי הראוי והנכון שאליו הוא אמור להגיע.

אולם, באותה נשימה אומרת הגמרא "ואיך זך כתית למנחות", היינו – לא ניתן לשייך את אותה זכות של כתיתה אם המטרה היא ל'מנחות', היינו לנוח ולעצור בעצם הכתיתה.

אם לכתיתה זו אין תכלית, אין כוונה, אין רגש אוהב שמלווה אותה כדי להורות את הדרך הנכונה למושא הכתיתה, אלא היא נחה שם, ועוצרת בעצם זריקת המילה העוקצנית, זהו דבר פסול.

לא ניתן לומר מילה כותתת שאיננה מכוונת לפעולת המשך שמיישרת את דרכו של מושא התוכחה.

מנגד, אם אותה מילה כותתת אכן מכוונת לשם, הרי שחזקה עליה שהיא תעלה שלהבת יפה שתפאר ותרומם את בית השם.