|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם – בצל הגינה
"בעי רבי שמעון בן פזי: שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר, ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה, מהו? בתר עיקר אזלינן ושרייה עומר, או דלמא בתר תוספת אזלינן ועד שיבא עומר הבא? תפשוט ליה מהא, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות, אפילו הוסיף במאתים אסור, ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם, אפילו הוסיף במאתים אסור! היא גופה קא מיבעיא ליה: מפשט פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן, לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא, או דלמא ספוקי מספקא להו, ולחומרא אמרינן, לקולא לא אמרינן? תיקו" (מנחות, סט ע"ב).פירוש: בעי [שאל] ר' שמעון בן פזי: שיבולת שהביאה (שגדלה) כדי שליש גידולה קודם לעומר, ועקרה קודם להבאת העומר, והובא העומר, ולאחר מכן חזר ושתלה שוב לאחר הבאת העומר, והוסיפה וגדלה השיבולת, מהו דינה לענין שתותר אכילתה על ידי העומר שהובא. וצדדי השאלה: האם בתר [אחר] העיקר אזלינן [אנו הולכים], ולכך אף שיבולת זו שרייה [התיר אותה] העומר. שהרי עיקרה של השיבולת הותר על ידי הנפת העומר, ואחר עיקר זה אנו הולכים, ולא אחר התוספת שנוספה בשיבולת זו לאחר הבאת העומר. או דלמא [שמא] יש לומר כי בתר [אחר] התוספת אזלינן [הולכים אנו], ולכך תהא אסורה באכילה (משום חדש) עד שיבא העומר הבא בשנה הבאה? ומציעים: תפשוט ליה מהא [תפתור לו, לר' שמעון בן פזי את בעייתו מהלכה זו] שאמר ר' אבהו, אמר ר' יוחנן: גפן ילדה (צעירה) שעדיין היא ערלה (בשלוש השנים הראשונות לנטיעתה), ופירותיה אסורים, שסבכה (הרכיב אותה) בגפן זקנה לאחר שנות ערלה שפירותיה מותרים באכילה, והיו בה בגפן הצעירה פירות. אפילו הוסיף הפרי שבגפן הצעירה היונקת עתה מהגפן הישנה וגדל בשיעור פי מאתים ממה שהיה בה מקודם לכן (שהוא השיעור בו בטלים איסורי הערלה וכלאי הכרם בהיתר) בכל זאת הפרי אסור, שאין הגידולים המותרים מבטלים את העיקר האסור, שהתוספת הולכת אחר העיקר. וכיוצא בדבר אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יונתן לענין איסור כלאי הכרם: בצל ששתלו בכרם, ונאסר משום כלאי הכרם, ואחר כך נעקר הכרם, וגדל הבצל בהיתר, אפילו הוסיף הבצל וגדל בהיתר בשיעור שיש בו פי מאתים מהשיעור שהיה בו כשגדל באיסור הריהו אסור. הרי שהולכים אחר העיקר, ונפשוט איפוא את בעייתו של ר' שמעון בן פזי! ומשיבים: היא, הלכה זו גופה [עצמה] קא מיבעיא ליה [היתה מסופקת לו, לר' שמעון בן פזי]: האם מפשט פשיטא להו לרבנן דבתר [פשוט להם לחכמים שאחר] העיקר אזלינן [הולכים אנו], לא שנא [אינו שונה] אם בעקבות קביעה זו יהיה הדין לקולא [להקל], ולא שנא [ואינו שונה] לחומרא [להחמיר]. ותהא אף שיבולת זו מותרת על ידי העומר. או דלמא [שמא] אין בידי חכמים קביעה מוחלטת בשאלה אם הולכים אחר העיקר או אחר התוספת, אלא ספוקי מספקא להו [מסופק להם הדבר], ומשום כך, לחומרא אמרינן [להחמיר אומרים אנו] שהולכים אחר העיקר, ולכך במקרים הללו של הגפן ושל הבצל, בדין הערלה וכלאי הכרם נאסור אותם, אף שהוסיפה פי מאתיים בהיתר. ואולם לפסוק כן אף לקולא לא אמרינן [להקל אין אנו אומרים] שהולכים אחר העיקר, ולא תותר איפוא השעורה הזו שבבעייתו של ר' שמעון בן פזי? ומסכמים כי גם שאלה זו לא נפתרה ותיקו [תעמוד] במקומה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
|
 |
 |
|
| תמונה 1. בצל הגינה - זן לבן | תמונה 2. בצל הגינה - בצלים שנפלטו מהקרקע |
 |
 |
|
| תמונה 3. בצלצול צילם: Charles P. | תמונה 4. בצל הפנינה צילם: Jules Morgan |
 |
 |
|
| תמונה 5. בצלצול צילם: Charles P. | תמונה 6. בצל הפנינה צילם: Jules Morgan |
תמונה 7. בצל הגינה - זן אדום צילם: Lali Masriera
מקורות עיקריים:
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 169-171).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.