|
לשמור על הלב / הרב אורי גמסוןחסידות על הדףמנחות לז ע"ב
בדור שבו כל אחד מחצין החוצה את רגשותיו הכמוסים ביותר, את חוויותיו הפרטיות, ואת מחשבותיו, כדאי מאוד להקשיב היטב לדברים שאומר רבי צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה, אות לד [ח]) על דברי הגמרא הללו.
תפילין של ראש, הוא מסביר, מייצגות את מעלתם של ישראל, שהרי הפסוק אומר במפורש (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". אולם מעלה זו איננה מעלה סתמית, מעלה זו נכתבת דווקא בקונטקסט של הקשר עם ריבונו של עולם, היינו, משום שאנחנו עמו וצאן מרעיתו של הקדוש ברוך הוא, לכן יש בנו מעלה, ולכן מעלה זו היא באמת שפלות גדולה, כי אם לא שהקדוש ברוך הוא בחר בנו להיות עמו, מה היה נהיה איתנו?
מול התפילין של הראש, מייצגות התפילין של יד את השפלות הגדולה של רגשות הלב. אותו לב שחומד ורוצה כל דבר בהמי, משועבד על ידי התפילין לעבודתו יתברך, משום שהם מזכירים לו שאת הרגש מתעלים למען שמו באהבה.
בנקודה זו, מסביר רבי צדוק, יש הבדל יסודי בין התפילין של הראש לתפילין של היד.
התפילין של הראש מספרות לכל העולם, כפי שהסברנו, את מעלתו הגדולה של הקדוש ברוך הוא דווקא, וכאשר אנחנו שמים אותם על ראשנו אנחנו מחצינים החוצה – דעו כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו.
במקום הזה, כאשר המסר הזה הוא המסר המוביל, אכן יש מקום להחצנה והפגנה כלפי חוץ.
אולם, התפילין של היד מייצגות את רגשותיו האינטימיים של האדם, אותן רגשות שמייצגות את כל עבודת החיים הפרטית שלו. הן האתגרים שלו, הן משימת החיים שלו, והן המקום שבו הוא נבחן אם מותר האדם על הבהמה, או לא.
במקום הזה, על האדם לזכור: התפילין של היד הן אות עבורך, ולא לאחרים.
ההתמודדות שלנו, והרגשות שלנו, לא אמורים להיות לנושא פומבי ומוחצן, הן אמורות להישאר התמודדות פרטית, שיוצאת החוצה רק כאשר היציאה הזו יכולה להועיל ולכוון אותנו טוב יותר.
אבל כעקרון, ההתמודדות עם שפלות הלב שלנו, היא התמודדות שלנו. |