שלא ינשאו אלא להגון להן
בבא בתרא קכ ע"א
"עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להן".
וכך נהגה אותה אשה שהיתה גדולה בנוי, במסכת כתובות דף כב ע"א:
"ומעשה נמי באשה אחת גדולה, שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה, ואמרה להם מקודשת אני,
לימים עמדה וקידשה את עצמה, אמרו לה חכמים: מה ראית לעשות כן?
אמרה להם: בתחלה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים, אמרתי מקודשת אני, עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים, עמדתי וקדשתי את עצמי".
וצריך ביאור, למה היתה צריכה לשנות בדיבורה, והלא יכלה פשוט לסרב להנשא להם.
אלא ש"נשים דעתן קלה עליהן" (שבת דף לג ע"ב), ונוחות הן להתפתות. וחששה שמא לא תעמוד בפני חיזוריהם.
וכך עשתה גם אותה נערה ממעשה חולדה ובור (אוצר המדרשים עמוד 162, ובקיצור במסכת תענית דף ח ע"א וברש"י שם) שנשבעה להתארס לאחד, "וכל מי שהיה תבעה היתה ממאנת עליו, וכיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה כשוטה ונכפה".
