התבדלות שמביאה לאחדות
הרב דב קדרון
זבחים עו ע"ב
כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו.
הכלל ההלכתי הזה אומר שבכל קורבן שחלק ממנו קרב על המזבח וחלק אחר אינו קרב על המזבח, צריכה להיות הפרדה והבדלה ברורה בין שני החלקים. החלק שקרב על המזבח מצד אחד, ושאר הקורבן מצד שני. אסור להקריב על המזבח שום דבר ממה שנשאר.
הלכה זו מסמלת עניין עקרוני שעל פיו מושתת העולם: יש פירמידה שבראשה עומדת הנהגה. ההנהגה הזו צריכה להיות מצד אחד נפרדת ומצד שני מחוברת לבסיס.
כך כותב על כך מרן הרב קוק זצ"ל (שמונה קבצים, קובץ ז, סט):
שני קווים עוברים לפנינו בהדרכת הכלל והפרט, קו המבדיל וקו המחבר.
המנהיג צריך להיות נבדל, בעל מעלת שלמות רוחנית פנימית שיוכל להשיג רק בהתבודדות עצמית והפרדה, ומצד שני, מתוך הייחודיות הזו הוא צריך להיות מחובר לכלל.
הכלל הזה נוהג בלוויים ובכהנים שהובדלו משאר האומה הישראלית, ובתקופות יותר מאוחרות בהבדלת החברים מעמי הארץ. זה נוהג גם בכלל העולם, בהבדלה של ישראל מן העמים, ובאופן יותר בסיסי בהבדלת האדם מכל הבהמות והחיות.
רק כאשר עם ישראל שומר על ייחודיותו, כאומה מיוחדת, סגולה מכל העמים, מתוך ההתבדלות הזו יוכל עם ישראל להיות אור לגויים ולהביא תשועה לכל העולם, לאושר הכלל כולו.
